ע"ע 6049-08-21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בערעור על סכסוך עבודה בין עובדת למעסיקה. העובדת יצאה לחופשה ללא תשלום במהלך מגפת הקורונה ולאחר מכן ילדה. בית הדין האזורי קבע תחילה כי על המעסיק לפצות את העובדת על אובדן שכר במהלך חופשתה ולאחר הלידה, וכן על ההפרש בפיצויי הפיטורים ובהודעה מוקדמת. פסק הדין התבסס על ההנחה כי העובדת פוטרה ללא רשות, דבר שאינו חוקי על פי חוק עבודת נשים, במיוחד בהתחשב בהיותה בהריון. המעסיק חויב לשלם 81,250 ₪ (125% משכרו של העובד) בתוספת תשלומים נוספים. עם זאת, בערעור ביטל בית הדין הגבוה לעבודה את פסק הדין הקודם, וקיבל חלקית את טענות המעסיק. בית הדין קבע כי השאלה האם חופשה ללא תשלום מהווה פיטורים מחייבת התייחסות רחבה יותר וניתוח נסיבות פרטניות. לפיכך הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף. עוד קבע בית הדין הגבוה לעבודה כי היה על המעסיק לבקש היתר להוציא את העובדת לחל"ת ומשלא עשה כן, הוא מחויב בתשלום פיצויים לפי חוק עבודת נשים. באשר לשיעור הפיצויים, קבע בית המשפט העליון כי יש להתחשב בתום הלב של המעסיק בימי חוסר הוודאות של מגפת הקורונה. כך, הופחת הפיצוי ל-100% משכרו של העובד, והסתכם ב-65 אלף שקל. מאחר שהעובדת קיבלה דמי אבטלה במהלך חופשתה, בסך 40,797 ש"ח, פסק בית הדין כי יש לנכות סכום זה מהפיצויים החייבים על ידי המעסיק, וכתוצאה מכך התשלום הסופי הוא 24,021 שקל. עוד הורה בית הדין כי אם העובדת שילמה דמי אבטלה כלשהם למוסד לביטוח לאומי בשל הפסיקה הקודמת, יש להחזירה. בנוסף, בית הדין האזורי יוסיף ויקבע האם יש לראות בהוצאתו של העובד לחל"ת כפיטורים, עם אפשרות לתשומות נוספות מהיועץ המשפטי לממשלה ומנציגי ארגוני עובדים ומעסיקים. הצדדים עודדו לנסות להגיע לפתרון בדרכי שלום בנוגע להפרשי פיצויי הפיטורים והודעה מוקדמת. כל צד היה אחראי להוצאותיו, ופסק הדין נשלח לשני הצדדים.