בג"צ 453/94

תקציר

פסק הדין במקרה זה נסוב סביב יישום סעיף 18א לחוק החברות הממשלתיות, המחייב ייצוג של שני המינים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות. העותרות, שדולת הנשים בישראל, ערערו על מינויים של כמה דירקטורים גברים, וטענו כי החוק מתעלם מחובת הייצוג המגדרי. בית המשפט קבע כי סעיף 18א מחייב העדפה מתקנת לתיקון תת-ייצוג של נשים על ידי חיוב מינוי נשים עד להשגת איזון ראוי. המשמעות היא שבהיעדר נסיבות חריגות, השרים מחויבים להעדיף מועמדות כדי להשיג איזון מגדרי. בית הדין מצא כי חובה זו לא קוימה במינויים המדוברים, שכן לא ננקטו צעדים להתחשבות או למינוי נשים, ולכן ההחלטות נפלו פגם משפטי. עם זאת, חוות דעת חולקת העלתה כי אף שהמינויים היו פגומים מבחינה פרוצדורלית, ביטולם לא היה הכרחי בהתחשב בכשירותם של הדירקטורים ובנזק הפוטנציאלי שנגרם כתוצאה מהדחתם. בסופו של דבר פסק הרוב לבטל את המינויים, תוך הדגשת חשיבות אכיפת החוק לקידום שוויון מגדרי, תוך מתן אפשרות למינויים חוזרים בהליכים תקינים. ההחלטה משקפת את מחויבותו של בית המשפט להעדפה מתקנת ולייצוג שוויוני, ומחזקת את עקרון השוויון בין המינים כחובה משפטית וחברתית משמעותית.