ת"א 40877-08-23

תקציר

במקרה זה, בית המשפט בחן בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה בנוגע להמצאה מיום 20.9.2023, הקשורה לבתו של הנתבע. הבקשה נדחתה בעיקר בשל אי סדרים פרוצדורליים והמסגרת המשפטית שנקבעה בתקנה 2 לתקנות סדר הדין בבתי המשפט, המגבילה באופן זמני בקשות כאלה אלא אם כן בית המשפט הצדיק זאת באופן משכנע. תוקפה של התקנה משתרע מ-28 בדצמבר 2023 ועד ליום 31 בינואר 2024, מה שמחייב את ערנותה של התובעת בנוגע לחקיקה בזמן מלחמה והארכות אפשריות. התביעה נדחתה משום שמסירת התביעה כביכול לנתבע הייתה אזהרה בלבד, ולא הודעה רשמית או כדין, שהוצגה באופן מטעה למרות פסיקות קודמות רבות של בתי המשפט שהדגישו את הצורך באימות נאות של מקום מגוריו של הנתבע. על בית המשפט להתמודד עם בקשות סרק רבות דומות, המעמיסות על מערכת המשפט ומסיטות משאבים מתיקים משמעותיים. קיים חשש משמעותי כי פסק דין ללא המצאת תביעה ראויה פוגע באמון הציבור במערכת המשפט, ודורש שינוי בתרבות הגשת המסמכים על ידי התובעים ובאי כוחם בהתאם לתקנות 2018. בקשות קודמות לתיקון נוסח התצהיר לא הועילו, כפי שהודגם במקרים דומים כגון עיריית ירושלים נ' ביכורי שיווק ירושלים ועוד. בית המשפט רואה בכך ניצול לרעה של מערכת המשפט, תוך שהוא מפנה לתקדים שנקבע בעת"א 4625/22, הקורא להרתעה מחמירה יותר, לרבות דחיית תביעות והטלת הוצאות, כדי למנוע שימוש לרעה פרוצדורלי ולשמור על הצדק. למרות דחיית התביעה לפי תקנות 41(א)(3) ו-41(א)(4) משנת 2018, לא נפסקו הוצאות לאוצר המדינה במקרה זה. ההחלטה, שניתנה ללא נוכחות הצדדים, שמה זרקור על מאבקו המתמשך של בית המשפט בהפרות פרוצדורליות ועל הצורך בשינויים מערכתיים כדי לשמור על טוהר המידות.