רע"א 58064-06-23

תקציר

בית המשפט החליט כי לא ידון בתביעה על בסיס שתי נקודות. ראשית, סעיף השיפוט בהסכם שבין התובע לנתבע אינו ייחודי, ולכן אינו מעניק סמכות שיפוט בלעדית לבית משפט מסוים. הסעיף המדובר אינו קובע במפורש כי התובע אינו יכול להתדיין בישראל, ולכן בית המשפט אינו יכול להוסיף פרט זה מקום בו הוא אינו מופיע בחוזה. שנית, בית המשפט החליט כי ישראל אינה הפורום המתאים לדון בתביעה, בהתבסס על המבחנים שנקבעו בפסקי דין קודמים. מבחן "ההשתייכות המרבית" קובע כי לפורום הזר זיקות משמעותיות ומהותיות יותר לסכסוך, בשים לב למכלול הזיקות והנסיבות של המקרה. מבחן הציפיות הסבירות מוביל לאותה מסקנה, שכן ההסכם בין הצדדים קבע את דין דלאוור ותניית שיפוט לטובת בתי המשפט שם. לבסוף, מבחן השיקולים הציבוריים קובע כי לישראל אין עניין ציבורי מיוחד בשמיעת התביעה, במיוחד כאשר מדובר בפיצוי כספי ולא בפעולות אכיפה, ואין למחלוקת השלכות רחבות יותר על הציבור הישראלי. אשר על כן, הערעור על דחיית התביעה מתקבל. כל צד יישא בהוצאותיו, והערבות תוחזר למבקש.