דב"ע לה/30 - 3

תקציר

המקרה סובב סביב שחקנית שביקשה דמי אחזקת רכב מהתיאטרון בו עבדה, בנימוק של בעיות בריאותיות שהקשו עליה להשתמש בתחבורה ציבורית. התיאטרון הסכים, אך בהסכם לא היו פרטים לגבי משך התשלום או תנאים כלשהם. זמן קצר לאחר מכן, התגלעה אי הבנה בין הצדדים לגבי התקופה עבורה ישולמו שכר הטרחה, מה שהוביל את השחקנית לבקש חופשה ללא תשלום. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה של השחקנית לחל"ת ולדמי אחזקת רכב עתידיים, והוביל אותה לערער. ערכאת הערעור, שפירשה את ההסכמה וההתחייבות בהקשר של דיני העבודה, הגיעה למסקנה כי הסכמת התיאטרון לתשלום דמי אחזקת רכב אינה חוזה עצמאי אלא חלק מחוזה עבודה קיים. בית המשפט קבע כי חוזים כאלה הם פתוחים ועוברים שינויים באופן קבוע. מאחר שלא הייתה בהירות לגבי משך הזמן או התנאים לתשלום, ופירש את אומד דעתם של שני הצדדים בהקשר התעשייתי, מצא בית המשפט כי כל צד פעל בטעות באשר לכוונותיו של האחר. לפיכך, ההסכמה וההתחייבות היו תקפות רק בתקופות בהן עבדה השחקנית על פיהם. עוד קבע בית המשפט כי ההתחייבות אינה קבועה, וניתן לבטל הסכמים פתוחים כאלה בכל עת. בהיעדר בהירות לגבי משך הזמן וההקשר התעשייתי ללא תובנות נוספות, דחה בית המשפט את הערעור ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אם כי בנימוקים שונים. השחקנית חויבה לשלם לתיאטרון 500 ליש"ט הוצאות ערעור.