ת"א 3171/01

תקציר

התובע, תלמיד כיתה י"ב בן 18, תבע פיצויים ממדינת ישראל בגין פציעות שנגרמו מירי צה"ל ביום 5.5.94, אז נורה בשתי רגליו בצומת מחפגד חלחול. הצדדים הסכימו כי התובע נפגע מירי צה"ל, אך חלקו על הנסיבות שבהן בוצע הירי. התובע טען כי הלך ברגל לבית הספר ולא היה מעורב בשום התפרעות או פעילות אלימה, ואילו הנתבע טען כי התובע היה מנהיג בהתפרעות אלימה שהצריכה ירי של חיילים כדי להגן על עצמם ועל אחרים. השופט פסק לטובת הנתבע וקבע כי טענת התובע כי האזור היה שקט בעת האירוע אינה אמינה וכי הראיות מלמדות כי סביר להניח שהיה מעורב בהפרעה. עוד ציינה השופטת כי עיכוב התביעה – שהוגש שבע שנים לאחר האירוע – גרם נזק ראייתי משמעותי לנתבע, והקשה על חקירת האירוע כראוי ואיתור עדים. השופט מצא את גרסת הנתבע לאירועים, הנתמכת בעדויות ובדיווחים על אירועים צבאיים, אמינה יותר מגרסתו של התובע, שהייתה בלתי עקבית ולא אמינה. יתרה מכך, השופט ציין כי התובע לא הביא ראיות מספיקות כדי להסביר את האירוע ולהוכיח את גרסתו לאירועים. השופט הגיע למסקנה כי התובע לא הוכיח את רשלנות החיילים ולכן דחה את תביעת הפיצויים. בנוסף, השופט חייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ בשל הפער המשמעותי בין גרסת התובע לבין האמת.