ת"א 850/09

תקציר

הנאשם הורשע בהריגת המנוח והודה במעשה. עם זאת, בא כוח הנתבע טען כי אין להטיל על הנתבע אחריות בגין העוולה כלפי עזבונו ויורשיו של המנוח. בית המשפט דחה את הטענות כטענות חסרות בסיס וריקות, וקבע כי מעשה ההריגה מהווה ללא ספק עוולה אזרחית. התנהגותו הבלתי מוסרית של המנוח, שהובילה לכאורה להריגה, אינה פוטרת את הנתבע מאחריות נזיקית או מפחיתה ממידת אחריותו. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבע בדבר סיכון מרצון ורשלנות תורמת מצד המנוח, ולא מצא כל ראיה לכך שהמנוח צפה את מעשיו של הנתבע. באשר לטענות התובעים לאובדן מזונות כתלויים במנוח, לא מצא בית המשפט ראיות משכנעות לתמיכה בתביעתם. אין די בדבריהם הכלליים של התובעים כדי להוכיח את תלותם במנוח לפרנסתם. לפיכך, תביעתם לפיצויים כתלויים נדחתה. בית המשפט דן גם בבקשת התובעים לפיצויים עונשיים, אך הגיע למסקנה כי די בעונש הפלילי שהוטל על הנאשם כדי להרתיע ולשקף את סלידתה של החברה מהתנהגותו. לפיכך, לא נפסקו פיצויים עונשיים במקרה זה. יתר ראשי הנזק כללו הוצאות, קיצור תוחלת החיים ואובדן השתכרות במהלך "השנים האבודות". בית המשפט פסק 20,000 ₪ עבור הוצאות קבורה והלוויה, 400,000 ₪ עבור קיצור תוחלת החיים ו-36,000 ₪ עבור אובדן השתכרות בתקופה שממותו של המנוח ועד לפסק הדין. בגין אובדן השתכרות בשנים האבודות קבע בית המשפט בסיס שכר של 6,500 שקל והחיל שיעור חיסכון של 30%, כך שבסך הכל עמד על 491,977 שקל. לאחר ניכוי 100,000 ₪ שכבר נפסקו לתובעים בתיק הפלילי, הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובעים סך של 847,977 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 15% מסכום זה. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, אחרת יצטברו הפרשי ריבית והצמדה. בית המשפט בחר שלא לפסוק ריבית על ההוצאות וסכומי הפיצוי לפני מועד פסק הדין.