תמ"ש 18760-07-11

תקציר

תחילה מתייחסת השופטת לבקשת הנאשם לצרף מסמכים נוספים לתיק התיק, שהוגשה לאחר שלב הסיכום. השופטת מחליטה לאפשר את צירוף המסמכים, למרות שהוגשו שלא בהליך, בשל הרלוונטיות שלהם לתיק, חוסר ההפתעה לתובע והשמירה על זכותו של התובע להגיב עליהם. לגופה של השופטת מציינת השופטת כי אין תקדים ברור בכל הנוגע לגביית דמי שימוש ראויים בין בני זוג. יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך התחשבות במכלול הנסיבות. השופטת מדגישה כי התביעה לדמי שימוש נאות אינה מתקיימת בחלל ריק, ויש לבחון גם את ההתדיינות המתמשכת בין הצדדים, לרבות בבית הדין הרבני. השופט דן בהרחבה בהתנהלות הצדדים במהלך ההליכים לפירוק השותפות ובסכסוכי הרכוש, תוך התייחסות למספר החלטות של בית הדין הרבני. בסופו של דבר, השופט מחליט כי התובע לא נשללה מזכותו לקבל דמי שימוש נאותים מהנתבע. השופטת קובעת את מועד תחילת האישום כמועד גירושי הצדדים, וקובעת כי שני הצדדים השלימו עם העובדה שלא יחיו עוד יחד, וכי אף אחד מהם אינו "אשם" במצב זה. לצורך חישוב הסכום מפנה השופט לשמאות הקובעת את שכר הדירה המתאים לבית על 3,800 שקל לחודש. השופטת מתחשבת גם בהתחייבויות הכספיות הקיימות של התובע כלפי הקטינים וקובעת כי התובע זכאי למקסימום של 750 ₪ לחודש מהנתבעת. סכום זה מוצדק עוד יותר על ידי דיני עשיית עושר ושיקולי צדק. לסיכום, הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 44,250 ₪ למשך 59 חודשים, ממועד הגירושין ועד להשכיר הבית לצד שלישי. כמו כן נדרש הנתבע לכסות את הוצאותיו המשפטיות של התובע ושכר טרחת עורך דין, בסך 6,500 ₪. ניתן לפרסם את פסק הדין, תוך השמטת פרטים מזהים.