עפ"ס 70845-12-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **הקדמה** פסק הדין עסק בערעור על שתי החלטות של המפקחת על רישום מקרקעין, אשר דחו בקשות לפסילתה מלדון במחלוקת בין המערערות למשיבה. המחלוקת המקורית נגעה לטענות רטיבות בדירת המשיבה, הממוקמת מתחת לדירת המערערות בבניין משותף. המערערות, אשר טענו לקיומה של היכרות מוקדמת ועוינות מצד המפקחת, הגישו שתי בקשות פסלות, אשר נדחו על ידה. הערעור שלפני בית המשפט העליון מבקש לבטל את החלטות דחיית בקשות הפסלות. **עקרונות משפטיים וחידושים** 1. **הגשת בקשת פסלות – סדק בתקנות ההליך האזרחי (תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018)**: * **העיקרון:** בית המשפט העליון הדגיש את החשיבות של הגשת בקשת פסלות באופן מיידי לאחר גילוי עילת הפסלות, ולפני כל טענה אחרת. הדבר נתפס כעיקרון פרוצדורלי מהותי שנועד למנוע שימוש בטענת פסלות כ"נשק סודי" או ככלי לניגוח הליכי. * **החידוש (או הדגש הברור):** במקרה זה, בית המשפט העליון יישם את התקנה בצורה קפדנית. המערערת (עו"ד) ידעה על ההיכרות המוקדמת עם המפקחת לפני הדיון, ואף טענה שהמפקחת "לא חיבבה אותה" כבר בתקופת עבודתן המשותפת. אף על פי כן, המערערות המשיכו להתדיין בפני המפקחת, הגישו בקשות ולאחר מכן הגישו את בקשת הפסלות הראשונה רק לאחר דחיית בקשתן לתיקון פרוטוקול. בית המשפט ראה בכך התנהלות הסותרת את התקנה, וקבע כי טענות פסלות שלא הועלו מיידית, ניתנות לדחייה על הסף. * **פסיקה מרחיבה:** בית המשפט ציטט פסיקות קודמות (כמו ע"א 782/21 וע"א 5254/23) המבססות את הדרישה להגשה מיידית של בקשת פסלות, ומדגישות כי אין לשמור את הטענה "כמוצא אחרון" אם ההליך אינו מתפתח לשביעות רצון הצד. 2. **יסודות דיני פסלות שופט – "חשש ממשי למשוא פנים"**: * **העיקרון:** על פי סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, עילת הפסלות מתקיימת רק כאשר קיים חשש **ממשי** למשוא פנים. המדובר במבחן אובייקטיבי, המתמקד בתפיסת המתדיין הסביר, ולא רק בתחושה סובייקטיבית. * **היישום במקרה זה:** בית המשפט העליון בחן את טענות המערערות בדבר ההיכרות המוקדמת והעוינות הנטענת. הוא קבע כי המפקחת, שחלפו מעל 15 שנה מאז היכרותם, לא זכרה את המערערת. גם אם הייתה היכרות שטחית, המפקחת עצמה ציינה בהחלטתה כי היה מקום להבהיר לצדדים שאין בהיכרות זו כדי להקים חשש למשוא פנים. בית המשפט לא השתכנע שהיכרות עבר, כפי שתוארה, מקימה כשלעצמה חשש **ממשי** למשוא פנים. * **הבחנה בין חשש ממשי לחשש סובייקטיבי:** בית המשפט הבחין בין החשש האובייקטיבי הנדרש לבין התחושה הסובייקטיבית של המערערת, כי המפקחת "תתנכל" לה. 3. **הגבולות בין טענות פסלות לערעור על החלטות דיוניות/מהותיות**: * **העיקרון:** דיני פסלות שופט אינם האכסניה המתאימה להעלאת השגות על החלטות דיוניות או מהותיות של בית המשפט. השגות כאלה מקומן בהליכי ערעור. * **החידוש (הדגשה נוספת):** בית המשפט העליון הדגיש שוב, בהתבסס על פסיקות קודמות (כמו "עשרת הדיברות" בדיני פסלות שופט וע"א 7910/23), כי החלטות לגופן של המחלוקת, גם אם הן שנויות במחלוקת וגם אם ערכאת הערעור מוצאת להתערב בהן, אינן מקימות כשלעצמן עילה לפסילת הדיין. * **יישום:** בית המשפט העליון קבע כי עיקר טרונייתן של המערערות נגעה להחלטות המפקחת לגופן (דחיית בקשתן להקפאת מינוי המומחה, החלטתה מיום 7.12.2025), ולא לקיומו של חשש למשוא פנים. ההתייחסות האופן שבו המפקחת תיארה את טענות המערערות, אף היא לא נתפסה כמלמדת על חשש ממשי למשוא פנים. 4. **ניסוח החלטות המפקחת – חוסר קביעת ממצאים עובדתיים נחרצים**: * **העיקרון:** הצגת עמדה או נטייה לכאורה בפסק דין אינה בהכרח מעידה על משוא פנים, במיוחד כאשר הדבר נעשה באופן אגבי ואינו קובע ממצאים עובדתיים סופיים. * **היישום:** המערערות טענו כי בהחלטת הפסלות הראשונה, המפקחת קבעה באופן נחרץ כי קיימת רטיבות בדירת המשיבה שמקורה בדירת המערערות. בית המשפט העליון דחה טענה זו, וקבע כי ניסוחה של המפקחת היה אמרת-אגב קצרה בלבד, ולא קביעת ממצא עובדתי. הוא הצביע על כך שהחלטות קודמות של המפקחת דווקא הורו על בדיקה של קיום הרטיבות ומקורה, מה שמנוגד לטענת המערערות כי המפקחת "נעלה דעתה". * **היעדר התייחסות להחלטה קודמת:** בית המשפט אף הצביע על כך שהמערערות לא התייחסו לניסוח דומה שאירע בהחלטה מיום 7.12.2025 (שניתנה עוד לפני בקשת הפסלות הראשונה), וראה בכך חיזוק לטענת השיהוי. 5. **הגשת בקשת פסלות ללא תגובת המשיבה**: * **העיקרון:** בית המשפט העליון אישר, בהתבסס על פסיקה (כמו ע"א 6478/17), כי אין הכרח לקבל את תגובת הצד השני לבקשת פסלות, במיוחד כאשר הטענות הינן כאלו שניתן לבחון אותן על בסיס החומר שהוגש. * **ההערה:** עם זאת, בית המשפט ציין כי במקרה של בקשת הפסלות השנייה, היה עשוי להיות מקום לנמק את הדחייה ביתר פירוט, אך הדבר אינו משנה את התוצאה הסופית של דחיית הערעור. 6. **הצעת נתיב דיוני חלופי לאחר הגשת בקשת פסלות**: * **העיקרון:** בית המשפט העליון הביע תמיהה על התנהלות המערערות, אשר טענו לעילת פסלות אך במקביל הציעו למפקחת נתיב דיוני חלופי (הבאת איש מקצוע מטעמן והגעה להסכמות). התנהלות זו עומדת בסתירה לטענה עצמה בדבר אי-יכולתה של המפקחת לדון בתיק. (השוואה לפ"פ 6299/13). **סיכום** פסק הדין מדגיש את החשיבות של עמידה בכללים פרוצדורליים, ובפרט הדרישה להגשת בקשת פסלות ללא דיחוי. הוא מחזק את המבחן האובייקטיבי של "חשש ממשי למשוא פנים" כבסיס לדיני פסלות, ומבחין בבירור בין טענות פסלות לבין השגות על החלטות לגופן של המחלוקת. בית המשפט העליון סבר כי המערערות לא הרימו את הנטל להוכיח קיומו של חשש ממשי למשוא פנים מצד המפקחת, וכי התנהלותן הלוקה בשיהוי ובסתירות פנימיות, לצד אופיין הערעורי של טענותיהן, מצדיקים את דחיית הערעור.