ת"א 51579-06-14

תקציר

התובע, שהיה צנחן מתחיל, תבע את הנתבעים - חברה מסחרית ואחד מעובדיה - בגין רשלנות, לאחר שנפצע במהלך קפיצת המצנח הראשונה שלו. התובע טען כי הגיע ראשון לקרקע עם רגליו, בעוד המדריך על גבו, וגרם לו לחבלות. הנתבעים טענו כי פציעתו של התובע נבעה מסיכון מרצון שנטל, וכי הוא התרשל באופן תורם. בית המשפט פסק לטובת התובע. בית המשפט קבע כי שלושת התנאים להחלת הכלל של res ipsa loquitur לא התקיימו במקרה זה. תחת זאת, בית המשפט ערך ניתוח של עוולת הרשלנות ומצא כי לנתבעים חלה חובת זהירות כלפי התובע, אותה הפרו. בית המשפט קיבל את גרסת התובע לאירועים וקבע כי הוכיח, בהסתברות של למעלה מ-50%, כי נגע בקרקע לעיני המדריך, וכי המדריך נפל על גבו. עוד נמצא כי הסיבה המשפטית לפציעתו של התובע הייתה הימנעותם של הנתבעים מכך שלא הורו לו להרים את רגליו לפני הנחיתה. בית המשפט דחה את טענת הנתבעים כי התובע נטל סיכון מרצון, שכן לא היה מודע למצב המדויק או להשלכות המשפטיות של הסיכון. עוד נמצא כי התובע לא התרשל באופן תורם, שכן לא היה מודע למיקום המדויק של רגליו בעת הנחיתה. עוד התייחס בית המשפט לטענות פרוצדורליות שונות שהעלו שני הצדדים הנוגעות למהימנות העדים, סוגיות ראייתיות וחישוב נזקים. בית המשפט קבע כי נכותו של התובע היא 10%, ופסק לו 360,000 ₪ בגין אובדן השתכרות בעבר ובעתיד, 100,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות ונסיעות שאינן מכוסות על ידי הביטוח, 10,000 ₪ עבור עזרה מצדדים שלישיים ו-50,000 ₪ עבור כאב וסבל, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.