עת"מ 31497-05-18

תקציר

העותרים הגישו עתירה נגד אישור תכנית לשינוי ייעודן של שתי חלקות קרקע בבנימינה-גבעת עדה מחקלאיות למגורים. העותרים העלו טענות רבות בנוגע לרקע התכנית, הליך אישורה והחלטת יו"ר הוועדה המחוזית. עם זאת, רבות מהטענות הללו לא הועלו בפני ועדת המשנה ולכן לא ניתן לדון בהן כעת. העותרים אף העלו במהלך הדיונים סוגיות חדשות שלא נכללו בעתירה, כגון היעדר אישור שר הפנים, שהשופט סירב להתייחס אליהן כיוון שלמשיבים לא ניתנה הזדמנות להשיב עליהן מראש. השופט הדגיש כי בית המשפט אינו מציב עצמו כ"מתכנן עליון" ויתערב בהחלטות מוסדות התכנון רק במקרים חריגים. העותרים טענו כי ההליך שהוביל לדיון בתכנית ואישורה היה פגום, אך השופט מצא כי טענותיהם אינן מבוססות ובחלק מהמקרים מאוחר מדי, כפי שהיו צריכות להיות מוגשות בעתירה כבר לפני שנים. גם טענות העותרים נגד התכנית עצמה, לרבות אלה הנוגעות לחניה, עתודות בית העלמין והשפעת התכנית על בית הקברות הסמוך, נדחו אף הן, שכן הן לא סיפקו תשתית עובדתית מבוססת דיה כדי להצביע על חוסר הסבירות של החלטת ועדת המשנה. השופט דחה גם את טענות העותרים לפיהן היה על ועדת המשנה להמתין לאישור תכנית מתאר לאזור, שכן ועדת המשנה החליטה באופן סביר שלא לעכב את התוכנית עוד. טענה נוספת שהועלתה הייתה כי יש להשתמש בחלקה 6 לצרכי ציבור, אך השופט לא מצא תשתית עובדתית לתמיכה בטענה זו. השופט לא מצא עילה להתערב בהחלטתו של יו"ר הוועדה המחוזית, שסירב לבקשת העותרים לעתור למועצה הארצית. לפיכך נדחתה העתירה. כמו כן, השופט הורה לעותרים לשאת בהוצאות המשיבים, למעט העותרות עדן חולי ודורית שביט, בשל אופיו הציבורי של האינטרס שלהן, טענות לשון הרע הבלתי מבוססות בעתירה והתנהלותן הפרוצדורלית שעיכבה את החקירה. השופט דחה גם את בקשת העותרים לפרטים נוספים, שהועלתה בשלב מאוחר מדי של ההליך.