ע"פ 24/09

תקציר

עניינו של הערעור בשאלה האם יש לבטל את כתב האישום נגד המשיב בשל חלוף תקופת ההתיישנות. החלטת הערכאה הנמוכה יותר לדחות את התביעה מתבטלת. בית המשפט העליון קבע כי יש לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין הקודם, שכן העבירה לא התיישנה. הסוגיה המרכזית היא פרשנות הרטרואקטיביות של סעיף 22א לחוק העבירות המינהליות, הרואה במועד הטלת הקנס מועד העמדה לדין. בית המשפט קבע, כי הוראה זו חלה לסירוגין, בהינתן שהיא משפיעה בעקיפין על תקופת ההתיישנות ועל אופייה הפרוצדורלי, בצירוף העובדה שהיא נכנסה לתוקף לפני תום תקופת ההתיישנות הקודמת. יתר על כן, פעולות נוספות שנקטה המדינה, כגון מתן החלטה להישפט, הגשת דרישה לתשלום חוב והיענות לבקשה לביטול הקנס, אינן מהוות "חקירה לפי החוק". עם זאת, בית המשפט מצא כי ההליך להארכת המועד להגשת בקשה למשפט הוא "הליך מטעם בית המשפט", המפסיק את תקופת ההתיישנות. לפיכך, ערעור המדינה מתקבל, פסק הדין הקודם מתבטל והתיק מוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך הליכים.