בר"מ 6085/03

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין סגירת מינימרקט הפועל מדירת מגורים. המבקשים, המנהלים את המינימרקט, ביקשו לערער על שתי החלטות: האחת דחתה את בקשתם לדחות את צו הסגירה והשנייה דחתה את בקשתם לעיון חוזר. הסוגיה הבסיסית נובעת מהרשעתו של המבקש #1 בהפעלת עסק ללא רישיון בניגוד לחוק הישראלי. הם ניסו להכשיר את פעילות המינימרקט באמצעות ועדת משנה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב-יפו, אך ללא הצלחה בערעורם לוועדת הערר המחוזית. לאחר מכן פנו המבקשים לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו, בבקשה להוציא צו ביניים לעיכוב צו הסגירה. בית המשפט דחה את בקשתם בטענה כי אין זה הגוף המתאים להתערב בהחלטות המתקבלות בהליך הפלילי. בעקבות דחייה זו חזרו המבקשים לבית המשפט לעניינים מקומיים, שהוציא את צו הסגירה, בבקשה לדחייה. גם בית המשפט לעניינים מקומיים דחה את בקשתם, בטענה להיעדר סמכות לעכב את ביצוע הצו. בקשתם המאוחרת יותר של המבקשים לדיון חוזר בפני בית המשפט לעניינים מנהליים נדחתה אף היא. בבקשת רשות ערעור בפני ערכאה גבוהה יותר, ביקשו המבקשים לערער על החלטות אלה. עם זאת, השופט שבחן את הבקשה קבע כי אמנם ניתן להצדיק דחייה של צו הסגירה, אך בית המשפט לעניינים מנהליים אינו המקום המתאים לבקשה זו, שכן הוא עוקף את בית המשפט לעניינים מקומיים שהוציא את הצו. במקום זאת, דרך הפעולה הראויה תהיה לחזור לבית המשפט לעניינים מקומיים או, במידת הצורך, לערער לבית המשפט המחוזי. פסק הדין, אפוא, דוחה את הבקשה על הסף, ומאפשר למבקשים לבקש סעד מהערכאה הנמוכה יותר שהוציאה את צו הסגירה, כאשר הצו הארעי נותר בתוקפו למשך 21 יום כדי לאפשר למבקשים לנקוט בדרך פעולה זו.