ע"א 6726/98

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בתיק ע"א 1154/98, שסובב סביב סכסוך בעלי מניות בו מעורבת פרוקום שוויץ ישראל תעשיות. המערער, שניהל את החברה, ביקש להשתחרר מאחזקותיו ומהתחייבויותיו כלפי החברה, והביא לכך שביום 13.7.97 התגבש הסכם בינו לבין בעל המניות המשיב. הסכם זה כלל הוראות להעברת מניות, המרת חתימה על חשבונות תשלום ומניפולציה בערבויות אישיות. המערערת טענה כי המשיב הפר את ההסכם בכך שלא המיר את הערבויות האישיות, וגרם להפסדים כספיים משמעותיים. עם זאת, בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, בקובעו כי ההסכם מותנה בהסכמת צד שלישי - הבנקים המעורבים - שלא התקבלה. המערערת ערערה על החלטה זו, וטענה כי שגה בית משפט קמא בפרשנותו את ההסכם וכי יש להטיל על המשיב אחריות בגין הפרת חוזה. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את ממצאי בית משפט קמא ושקלה את טענות הצדדים, דחתה את הערעור ואישרה את פסק הדין המקורי. שופטי הערעור הסכימו עם פרשנותו של בית משפט קמא להסכם, אשר נמצאה מותנית בהסכמת הבנקים, תנאי שלא התקיים. זאת ועוד, הדגיש בית המשפט כי מעשיו של המערער עצמו, או היעדרו, תרמו לאי קיום התנאי וכי המשיב לא הפר כל התחייבות ישירה כלפי המערער. השופטים הדגישו את תפקידה של הסכמת הבנקים בהבנת הצדדים את ההסכם, והפכו אותו לתנאי השעיה. הם גם דחו את ניסיונותיו של המערער להביא ראיות חדשות ופירשו את הנסיבות כתומכות בהחלטת בית משפט קמא. השופטת דורנר, אף שהסכימה עם הדחייה, הדגישה כי יש לבקש את דעת הצדדים לא רק בנוסח החוזה אלא גם בנסיבות החיצוניות. המערער חויב לשאת בהוצאות הערעור, בסך 10,000 ₪.