ע"פ 700/00

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור על שלילת פיצויים ממערער שזוכה מאשמת הצתה מחמת ספק לאחר שהיה במעצר למעלה משנה. דחיית הפיצויים לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין על ידי בית המשפט המחוזי התבססה על זיכויו של המערער מחמת ספק ולא על ודאות מוחלטת ועל התנהגותו המתחמקת במהלך המשפט. בית המשפט העליון הדגיש כי המחוקק התכוון לפרש "נסיבות אחרות" באופן רחב, ויעניק לבתי המשפט שיקול דעת בקביעת פיצויים על בסיס איזון בין זכויות הפרט לבין האינטרס הציבורי. זיכויו של המערער נבע בחלקו מעדותו הבלתי מהימנה של עד מפתח במשטרה, סמל אמסלם, שגרסתו הכוזבת תרמה למעצרו הממושך. בעוד שבית משפט קמא מצא את המערער ושותפיו הנתבעים כחסרי אמינות, התנהגותם שקלה כנגד פיצוי. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי עדותו השקרית של השוטר היוותה נסיבות חריגות המצדיקות פיצוי, עם סכום מופחת בשל התנהלותו המפוקפקת של המערער. לפיכך, התקבל הערעור, ופסק פיצוי בשיעור של 50% מהמקסימום הקבוע בחוק, למרות דעה חולקת שצידדה באי פיצוי, תוך שימת דגש על סעדים משמעתיים בגין עדות שקר על ידי רשויות אכיפת החוק ולא פיצוי כספי למערער.