ע"א 4133/97

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטה שלא למנות מומחה רפואי נוסף במקרה של תובע שנפגע בתאונת דרכים. שאלת המפתח היא האם היה מקום שבית משפט קמא ידחה את בקשת המערער להערכה רפואית נוספת, בפרט בתחום האורתופדי. חוות הדעת הקיימת קבעה כי המערער אכן סבל מפגיעות בתאונה, אך לא מצא קשר סיבתי בין התאונה לבין פגם שנצפה מאוחר יותר בברכו של המערער. חוות הדעת של המומחה התבססה על היעדר תלונות או טיפול בברך זמן קצר לאחר התאונה. עם זאת, המערער הציג מסמכים אחרים שתיעדו את הפגיעה בברך, שהמומחה לא נתן עליהם את הדעת. זאת ועוד, הכיר המומחה בכך שהימנעותו של המערער מלהתלונן או לפנות לטיפול אכן יכולה להצביע על קשר בין הפגם לבין התאונה. הכרעת הדין מכירה בכך שהוטל ספק בשאלת הסיבתיות ומגיעה למסקנה כי למערער צריכה להיות הזדמנות להציג ראיות מומחה נוספות. כדי להסיר כל אי ודאות, בית המשפט מורה על מינוי מומחה אורתופדי נוסף שיעריך את מצבו של המערער וייתן חוות דעת. חוות דעת נוספת זו תסייע לבית המשפט ליתן פסק דין חדש לאחר שיאפשר לשני הצדדים לטעון את טענותיהם. המשיבים חויבו בהוצאות המערערת ובשכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ.