ת"א 2165/05

תקציר

התובע, שאינו יודע קרוא וכתוב, נרשם לביטוח חיים אצל המבטחת הנתבעת בשנת 1999 והוסיף כיסויים נוספים בשנים 2001 ו-2002. בשנת 2003 לקה התובע באירוע מוחי ותבע את המבטחת לאובדן כושר עבודה. המבטחת סירבה לשלם, בטענה כי ביטלה את הפוליסות כדין בשל הסתרת מידע מהותי בהצהרות הבריאות שלו על ידי התובע – קרי, אלכוהוליזם ותפקוד לקוי של הכבד. בית המשפט מצא כי התובע אכן צרך משקאות אלכוהוליים באופן קבוע בעת הצהרת הבריאות שלו ולא גילה מידע זה. השופטת ציינה כי השאלות בהצהרת הבריאות ברורות וקלות להבנה, וכי טענת התובע כי לא נשאל על הרגלי השתייה שלו אינה משכנעת. כמו כן, קיבלה השופטת את טענת המבטחת כי לא הייתה מקבלת את התובע לביטוח אילו ידעה על צריכת האלכוהול שלו ועל בעיות הכבד שלו. לפיכך, המבטחת לא חויבה לשלם את התגמולים הנתבעים. עוד קבעה השופטת כי זכותה של המבטחת לדחות את התביעה אינה פסולה לפי סעיפים 43 או 8 לחוק חוזה הביטוח. סעיף 43 מגן על מבוטחים לאחר שחלפו שלוש שנים מסיום החוזה, אך במקרה זה האירוע הביטוחי התרחש בתוך שלוש שנים מיום כריתת החוזה. סעיף 8 מגן על המבוטח אם המבטח גרם לתשובה החלקית או הלא כנה, או אם העובדה שהתשובה הלא כנה התייחסה אליה חדלה להתקיים לפני אירוע הביטוח. עם זאת, הוראות אלה לא חלו משום שהמבטחת לא גרמה לחוסר הגילוי של התובע, והמידע שלא נחשף המשיך להתקיים ולהשפיע על תיק הביטוח. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו בהיעדר הוכחה לכוונת מרמה.