עמ"ש 41530-10-16

תקציר

מדינת ישראל ערערה על החלטת בית המשפט לענייני משפחה להכיר בהורות הביולוגית של מ.מ. ולרשום אותו כאב במרשם האוכלוסין של ילד שנולד לאם פונדקאית בחו"ל, ללא ביצוע בדיקה גנטית. המשיבים הם בני זוג מאותו מין שנעזרו בשירותיה של אם פונדקאית בחו"ל וביקשו לרשום את הילד כבנם הביולוגי. בית המשפט פסק לטובת המדינה, תוך שהוא דוחה את פסק דינו של בית משפט קמא ודוחה את טענת המשיבים. בית המשפט מצא כי ראיות המשיבים, שלא כללו בדיקה גנטית, אינן מספיקות להוכחת הורות ביולוגית. תחת זאת, הראיות עוררו שאלות וספקות משמעותיים, ויש ליתן משקל רב לסירובם של המשיבים לעבור בדיקה גנטית. בית המשפט הדגיש כי "דרך המלך" להוכיח הורות ביולוגית היא באמצעות בדיקה גנטית, ויש לשקול דרכים אחרות רק במקרים חריגים. בנוסף, הטיל בית המשפט ספק במהימנות המסמכים הרפואיים וחוות דעת המומחים שהציגו המשיבים. פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה התבסס על ראיות חלקיות ומפוקפקות, והמשיבים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש. הערעור התקבל, והמשיבים חויבו לשלם למערערים הוצאות בשתי הערכאות בסך 20,000 ₪.