ע"ת 1/17

תקציר

הכרעת הדין מצאה את המערערת אשמה בכך שפגעה עם רכבה בהולכת רגל בסמוך למעבר חצייה וגרמה לפגיעה ממשית בהולך הרגל. בית משפט קמא מצא מעבר לכל ספק סביר כי רכבו של המערער פגע במתלונן, על סמך עדותם המשכנעת של המתלונן ושל עד התביעה, חרף סתירות בגרסאות עדי הראייה. בית המשפט שקל בכובד ראש את טיעוני ההגנה ואת עדויות העדים, אך בסופו של דבר נתן משקל רב יותר לגרסת התביעה לאירועים. ההגנה טענה למחדלי חקירה, אך בית המשפט מצא טענות אלה בלתי משכנעות, שכן פעולות החקירה היו סבירות ולא שללו מהמערער הגנה ראויה. החלטת בית המשפט לאפשר את בקשת התביעה לזמן עד הגנה, אף שהייתה חריגה, לא ערערה את טענת ההגנה והייתה מאוזנת ומידתית. המערער הורשע ונגזרו עליו חודש וחצי פסילת רישיון ושלושה חודשי פסילה על תנאי, לצד פיצוי של 2,000 ₪ למתלונן. עם זאת, סכום הפיצוי הוגדר מופרז והופחת ל-1,000 שקל. ערעור ההגנה על פסק הדין נדחה, ואילו הערעור על סכום הפיצוי התקבל.