ב"ל 8105-04-20

תקציר

השופט דחה את תביעת התובע נגד המוסד לביטוח לאומי (הנתבע) מכמה טעמים. ראשית, התביעה הוגשה זמן רב במיוחד לאחר האירוע המדובר – כ-15 שנים לאחר התאונה, וכ-14 וחצי שנים לאחר שהתובע החל לקבל קצבת נכות מהנתבעת. לתובע היו הזדמנויות רבות להגיש את התביעה מוקדם יותר, אך הוא לא עשה זאת. כך למשל, התובע הגיש מספר תביעות נוספות הקשורות לאותה תאונה הן נגד הנתבע והן נגד מעסיקו, ואף העלה בעבר את אותה טענה כנגד הנתבע אשר נדחתה בשנת 2011. עוד ציינה השופטת כי טענתה הנוכחית של התובעת אינה מבוססת. התובע ביסס את תביעתו על הסכם פשרה מתביעה קודמת נגד מעסיקו, וטען כי שכרו גבוה ממה שסברה הנתבעת. עם זאת, הנתבע לא היה צד להסדר זה ולכן לא היה מחויב לו. יתר על כן, השופט מצא את גרסת התובע לאירועים לא קוהרנטית ולא אמינה. התובע מסר הצהרות סותרות בנוגע לשכרו בתביעות שונות, דבר המקשה להאמין לטענותיו. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי קיימים טעמים כבדי משקל לדחות את התביעה לגופה. משכך, נדחתה התביעה, והתובע חויב בהוצאות הנתבע בסך 3,000 ₪.