ע"א 19092-07-18

תקציר

השופטים החליטו פה אחד לדחות את הערעור שהובא בפניהם, שעניינו מחלוקת על חלוקת שטח הקרקע ואיזון התשלומים בין השותפים. השותפים ביקשו את התערבות בית המשפט בפירוק השותפות במקרקעין. פסק דינו של בית משפט קמא, שאישר תכנית חלוקה ומינה שמאי לקביעת מאזני התשלומים, היה יסודי ומוצדק. אמנם היה ניסיון ליישב את כל ההוראות בהחלטה הקודמת, אך השופטים מצאו כי אין צורך להתעמק בסתירות אלה, שכן הן לא השפיעו על הצדק הכולל של ההחלטה. עוד הדגישו השופטים כי החלטות על פירוק שיתוף במקרקעין נחשבות ל"החלטות שונות", כלומר בית המשפט שומר לעצמו את הסמכות לשנותן עד למתן פסק הדין הסופי. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר בשלבים משלימים רב-שכבתיים, כגון תשלומי איזון. ההחלטה הקודמת, שלטענת המערערים יש להקפיד עליה, נתפסה כ"מסמך חי" הניתן להתאמה על ידי בית משפט קמא, במיוחד כאשר עולה מידע חדש. עוד ציינו השופטים כי פסק דינו של בית משפט קמא התייחס כראוי לעקרונות השומה ויישומם במקרה הנדון. אם בית משפט קמא מזהה סתירות בין ההחלטה הקודמת לבין התוצאה הנדרשת, הוא יכול להבהיר, להשלים או לתקן את ההחלטה הקודמת. לפיכך, כל חריגה מההחלטה הקודמת בפסק הדין הייתה מוצדקת ונעשתה כדי למנוע עוול. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשלם את הוצאות המשפט של המשיבים, בחלוקה כמפורט על ידי השופטים. החלטה זו התקבלה על יסוד הנמקתו המקיפה של בית משפט קמא או לחילופין על יסוד נימוקים שונים במקצת כפי שהוצגו על ידי השופטים.