דנג"צ 4962/04

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית עתירה לדיון נוסף בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל 717, 727 ו-737, שהגדילו את הפיצוי לחוכרים חקלאיים המחזירים קרקע חכורה למינהל מקרקעי ישראל עקב שינויי ייעוד. ההחלטות בוטלו על ידי בג"ץ, והובילו לגיבוש הוראות מעבר שיקבעו את הטיפול בעסקאות שיצאו לדרך על בסיסן. העותרות, חברות פרטיות לפיתוח נדל"ן, ביקשו להרחיב את תחולתן של הוראות אלה. עם זאת, בית המשפט פסק נגדם, בטענה כי הוראות המעבר היו סבירות ושקלו כראוי את האינטרסים של בעלי העניין השונים. טענות העותרים, שבמרכזן אינטרס ההסתמכות של מי שפעלו על פי ההחלטות, נמצאו חסרות שחר, שכן ההחלטה הראשונית לבטל את ההחלטות לא הייתה נתונה לדיון משפטי נוסף. יתר על כן, פסק הדין לא קבע תקדימים חדשים במשפט המנהלי אלא דבק בעקרונות ידועים. בית המשפט דחה גם את טענות העותרים בדבר ההגנה המופחתת על אינטרסים של הסתמכות והשפעת היועץ המשפטי לממשלה על קבלת החלטות המועצה, ולא מצא ראיות להתערבות פסולה. ככלל, הבקשה לדיון נוסף נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא עילה מוצדקת, ופסק הדין הקיים עומד בעינו.