ת"א 38982-06-20

תקציר

החלטת בית המשפט הייתה לדחות את התביעות הכספיות של התובעת כנגד הנתבעת. התובע, קבלן במקצועו, תבע את הנתבע, משרד הבינוי והשיכון, לתשלומים נוספים עבור פרויקט סלילת כביש. המסגרת החוזית המקורית בין הצדדים הסדירה את השינויים והתוספות בפרויקט, לרבות דרישה להוראות בכתב ולוח זמנים להגשת תביעות. עם זאת, היישום בפועל של הפרויקט חרג ממסגרת זו, עם הוראות בעל פה ושינויים שיושמו ללא אישור בכתב. הדבר יצר אתגר לתובע להצדיק את תביעות התשלום הנוספות שלו. שני חשבונות סופיים הוגשו על ידי התובעת, כאשר השני הגדיל משמעותית את הדרישות הכספיות. בית המשפט קבע כי החשבון הסופי הראשון הוא המסמך הלגיטימי להערכה, שכן החשבון השני חסר הצדקה והוגש באיחור מוגזם. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי התובע לא הוכיח די הצורך את זכותו לתשלומים הנוספים הנתבעים בחשבון הסופי הראשון. בנוסף, בית המשפט הכיר בזכות הנתבעת לקיזוז הוצאות תיקון עבודות פגומות שבוצעו על ידי התובעת, אשר חרגו מיתרת החשבון הסופי הראשון. ליקויים אלה היו קשורים לעבודות תאורה ולסלילת הכביש. בית המשפט קיבל את ראיות הנתבעת בדבר ליקויים אלה והעלויות הכרוכות בתיקונם, וטיעוני התובעת וראיותיה לא הפריכו זאת די הצורך. בסופו של דבר החליט בית המשפט לדחות את תביעת התובע, אך בשל ליקויים ראייתיים מצד הנתבע, הוא לא פסק הוצאות לטובת הנתבע.