תלה"מ 47889-12-18

תקציר

פסק הדין דן בשתי סוגיות עיקריות: תביעת המשמורת וחלוקת זמני השהות של הילדים אצל כל אחד מההורים, ותביעת המזונות. בית המשפט מכריע לטובת המשמורת המשותפת, כאשר הילדים מחלקים את זמנם שווה בשווה בין הוריהם, וקובע כי יום שלישי יהיה יום חלופי בין הצדדים. החלטה זו מתקבלת לאחר שקילת המלצותיו של עובד סוציאלי, ובהתחשב בטובת הקטינים. באשר למזונות, השופט בוחן תחילה את הכנסות שני הצדדים ומוצא כי אין פער משמעותי בין השתכרותם. לאחר מכן בוחן בית המשפט את צורכי הקטינים, וקובע כי התקציב שמקצה הקיבוץ, בו מתגוררים שני ההורים, מספיק לכיסוי כל צרכיהם. השופטת שוקלת גם את השלכות המשמורת המשותפת על צרכי הקטינים ואת העובדה שהצדדים חברים בקיבוץ שיתופי. מוזכר כי שני ההורים מקבלים קצבה חודשית מהקיבוץ, וכי כל שכרם מנותב לקיבוץ. כמו כן נבחנות הוצאות נוספות שאינן מכוסות על ידי התקציב, אך בית המשפט מוצא כי אין ראיות עקביות להוצאות נוספות ששולמו על ידי התובע החורגות באופן משמעותי מהתקציב שהוקצה. לפיכך, השופט קובע כי כל הורה יישא בהוצאות הקטינים במהלך תקופות השהייה עמו. כמו כן, שני הצדדים יכסו באופן שווה כל הוצאה חינוכית או רפואית שאינה כלולה בסל הבריאות. עוד קובע בית המשפט כי שינויים מינוריים בחלוקת זמני ההורות לא ישפיעו על חובת המזונות, ומציין כי במשמורת משותפת איכות הזמן חשובה יותר מחלוקת זמן שוויונית. התובעת ביקשה להשיב את הסכומים ששולמו לנתבעת, בטענה כי הם מופרזים בשל חלוקה לא שוויונית של תקציב הילדים כאשר גם חלוקת השעות אינה שוויונית. עם זאת, בית המשפט אינו מוצא הצדקה להורות על השבת סכומים אלה, בהתחשב במסגרת הקיבוצית, בגמישות הנדרשת בחלוקת הזמן ובמצבם הכלכלי של הצדדים. לבסוף, השופט דוחה את דרישת התובע להשבת מחצית הסכומים שהוצאו בבר המצווה של אחד הקטינים והוצאות נוספות שאינן תלויות בשהות. בית המשפט מנמק זאת בכך שלא הוצגו ראיות לתשלומים אלה, כי שני ההורים ביצעו רכישות נוספות עבור הקטינים ללא הסכמת הצד השני, וכי התביעה לתשלומים אלה לא נעשתה בזמן אמת. לסיכום, המשמורת נפסקת במשותף, תוך חלוקה שווה של זמני ההורות, ותביעת המזונות נדחית. התובע חויב לשלם לנתבע את הוצאותיו בסך כולל של 4,500 ₪.