ע"פ 8352/21

תקציר

בפסק דין זה דוחה ערכאת הערעור את ערעורו של המערער, ומאשרת את החלטת בית משפט קמא בדבר העונש שהוטל. בית המשפט מנסח את נימוקיו, ומציין כי בדרך כלל הוא אינו מבטל גזרי דין אלא אם קיימת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת או טעות מהותית בגזר הדין, שאף אחת מהן אינה חלה במקרה זה. מודגשת חומרת עבירותיו של המערער, ובפרט כלפי קטין בתוך התא המשפחתי, תוך הדגשת הנזק החברתי החמור שעבירות אלה גורמות, אשר בית המשפט הוקיע באופן עקבי. בית משפט קמא כבר שקל הקלה בכך שגזר את הדין בקצה התחתון של הטווח הסטטוטורי והתיר חפיפה בין העונשים. הסכמת המדינה לעונש מרבי של 12 חודשי מאסר משקפת עוד יותר את הנסיבות לטובת המערער, שאם לא כן ניתן היה להצדיק עונש חמור יותר. בית המשפט מכיר בטענת המערער בדבר חלוף הזמן, אך מציין כי מדובר בהיבט אינהרנטי של עבירות קטינים בהקשר משפחתי. זאת ועוד, בית המשפט אינו מוצא את מצבו הרפואי של המערער כפי שהוצג – נתמך בחוות דעת רפואית במהלך הדיון – כסיבה מספקת המצדיקה הקלה נוספת בעונש. הטענה כי העונש ישפיע לרעה על המתלוננים ועל המשפחה נדחית, שכן מעשיו של המערער הם שורש קשיייהם. גם טענת המערער כי יש לשקול בכבדות את עתירת המתלוננים להפחתת עונשם מופרכת, שכן גזר הדין כבר מביא בחשבון הקלה זו תוך איזון בין האינטרס הציבורי לבין ההרתעה מפני עבירות מסוג זה. לפיכך, בית המשפט מאשר את העונש, ומחייב את המערער להתחיל לרצות את עונשו כמתוכנן, בקובעו כי גזר הדין מבטא את מורת רוחה הנחרצת של החברה מעבירות אלה.