ע"א 464/62

תקציר

המקרה שנדון בפני בית המשפט העליון היה ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין שני שיקים שהוצאו על ידי המרכז לפירות וירקות בע"מ (המערערת הראשונה) ונסחרו על ידי מנהלה, יעקב ברמץ (המערער השני), למשיב, אשר שימשו את החברה כבטוחה לפירעון הלוואה. המחלוקת המרכזית הייתה האם יש לתת למערערים רשות להתגונן מפני טענת המשיב בדיון מקוצר. בית המשפט העליון קבע, כי טענת המערערים כי שילמו ריבית מופרזת אינה מהווה עילה מספקת להיתר הגנה, שכן הם נמנעו מלספק פרטים מהותיים כגון שיעורי הריבית ששולמו בפועל וסכום הקרן שנלקחה. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי נטל ההוכחה לגבי סכום הריבית המדויק מוטל על הנתבע. על פי חוק הריבית, התשי"ז-1957, הבהיר בית המשפט כי לנתבע הנתבע את תשלום הקרן ניתנת רשות להגיש תביעה שכנגד בגין ריבית מופרזת רק במקרים חריגים. בנוסף, נדחתה גם טענת המערערים בדבר ניכוי מס הכנסה מתשלומי ריבית, שכן הם לא הבהירו את סכום הקרן והריבית הכלולים בשיקים. השופט גם לא היה חייב לבקש מהמערערים תצהיר נוסף כדי להבהיר את עמדתם. ככלל, אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש כי המערערים לא עמדו בתנאי החופשה להתגונן, והורה להם לשלם את הוצאות המשיב.