ע"פ 595/95

תקציר

מדינת ישראל הייתה המשיבה בפסק דין הנוגע לאב שביצע מעשים מגונים בגופן של שתיים מבנותיו הקטינות. בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את המערער לפי סעיף 368ג לחוק העונשין, ונגזרו עליו חמש שנות מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על תנאי. הערעור הוגש על הרשעה זו, ולחילופין על חומרת העונש. עיקר הטיעון בערעור נסב על החלטת בית המשפט המחוזי לראות בדבריה של כל אחת מהאחיות תמיכה בדבריה של האחרת, למרות שכל אמירה התייחסה רק למעשים שבוצעו כלפי האחות שמסרה את ההצהרה. בית המשפט הרשיע את המערער גם בהכאת ילדיו, אך אישום זה לא אושר בשל היעדר ראיות לפגיעה גופנית. השופט קדמי, בהסכמתו עם השופט מצא, דחה את הערעור על ההרשעה, והדגיש כי הכחשתו הקטגורית של המערער הרחיבה את הסכסוך מעבר למעשים המיניים עצמם, ובכך אפשרה לדבריהן של האחיות לתמוך זו בזו כעדות ראייה לנסיבות שהובילו למעשים. עם זאת, השופט גולדברג חלק על פרשנות זו, וסבר כי אין להחיל כאן את החלטת הרוב במקרה קודם (ע"א 4009/90). לדברי השופט גולדברג, הפסיקה הנוכחית תקפה ואין לשנותה אלא אם כן שונתה ההלכה (החלטה משפטית יהודית או תקדים). לפיכך, הערעור, לרבות הבקשה להפחתת העונש, נדחה אף הוא על ידי השופט גולדברג.