ער"א 560/24

תקציר

בפסק הדין בעניין הערעור על הכללת משיב שאינו צד להכללה, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הערעור מאחר שהמערערת לא עמדה בתנאים הנדרשים להכללה. המבחן המשפטי להוספת משיב כרוך בשלושה תנאים מצטברים: פגיעה ישירה אפשרית במשיב אם לא נכלל, נחיצות פסק הדין המחייב את המשיב ושיקולי יעילות וסדר פרוצדורליים. נטל ההוכחה מוטל על המבקש להיכלל. הרשם קבע כי המערערת לא הצדיקה את הכללת המשיב על בסיס יעילות וסדר פרוצדורלי, שכן המערערת הייתה מודעת לזכויות המשיב בשלב מוקדם של ההליך ובכל זאת לא ביקשה את הכללתן, גם לאחר תיקון כתב התביעה. ההצדקה היחידה של המערער הייתה טענה של השמטה בשוגג של בא כוח קודם, שנמצאה בלתי מספקת. מחדל זה לבדו נתן תוקף לדחייה. בנוסף, טענת ההתיישנות של המשיב סיבכה עוד יותר את העניינים, שכן היא הכניסה מחלוקת משפטית של התיישנות התיישנות שלא נדונה על ידי בית המשפט הפרוצדורלי. אף שהמערערת טענה לחוסר תום לב פרוצדורלי מצדו של המשיב, אין די בכך כדי להצדיק הכללה, וחששות אלה היו רלוונטיים יותר לשאלת כבילת המשיב לתוצאת פסק הדין אם הערעור יצלח. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה בתשלום הוצאות מדינה מתונות בסך 2,000 ₪. פסק הדין ניתן ביום 1.2.2024.