ע"פ 68536-03-17

תקציר

פסק הדין דן במסגרת הנורמטיבית להוצאת צווי הריסה מנהליים, ובהיקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית במקרים אלה, המתמצה בשאלה האם הבנייה בוצעה כדין או שמא הצו נחוץ כדי למנוע עובדה מוגמרת. בנוסף, התערבות בית המשפט אפשרית במקרים של פגמים פרוצדורליים או הפעלה לא ראויה של שיקול הדעת של הסמכות, אך הדבר שמור למקרים חריגים. במקרה ספציפי זה טענו המערערים כי צו ההריסה נגדם נבע מאכיפה בררנית, אפליה והיעדר שירותים עירוניים, וכי הרשות פעלה בחוסר הגינות ובחוסר תום לב. עוד טענו כי היה מחדל בהתייעצות עם נציג שר המשפטים, המהווה דרישה למתן צווים כאלה. עם זאת, בית המשפט מצא כי לא הייתה אכיפה בררנית, שכן הצווים הוצאו על בסיס שיקולים ענייניים ומצבים ביטחוניים. עוד נמצא כי היעדר שירותים מוניציפליים אינו מצדיק בנייה בלתי חוקית. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הרשות לא פעלה בחוסר הגינות, מה גם שהאפשרות להוציא היתר אינה תנאי לצו הריסה מנהלי. לבסוף, מצא בית המשפט כי התקיימה התייעצות עם נציג שר המשפטים, וגם אם נפלו פגמים בהליך, הם אינם חמורים דיים כדי להצדיק את ביטול הצו, במיוחד בהתחשב באינטרס הציבורי באכיפה מהירה ויעילה של חוקי התכנון והבנייה. לפיכך דחה בית המשפט את הערר, אישר את צו ההריסה וקבע כי הוא ייכנס לתוקף ב-20 באפריל 2017.