דב"ע לו/78 - 3

תקציר

המקרה סובב סביב מורה בהריון שפוטרה מתפקידה. המורה תבעה את משרד החינוך להחזר שכר, פיצויי פיטורים והפרת חוזה לאחר סיום חוזהה. בית הדין המחוזי דחה תחילה את התביעה, אך בג"ץ הפך את ההחלטה ופסק לטובת המורה. המורה קיבל רישיון הוראה זמני, שעל פי חוק לא יכול היה לעלות על שלוש שנים. המשרד טען כי הרישיון לשנה השלישית ניתן בטעות וכי אין להם חובה להעסיק את המורה מעבר לשנת הלימודים 1974-1975. בג"ץ חלק על כך, וטען כי הרישיון, שקבע את תקופת ההעסקה, מהווה חוזה העסקה בין המורה לבין המשרד. כמו כן, בית המשפט קבע כי המשרד לא הוכיח טעות בהוצאת הרישיון וכי המורה לא יכול היה לדעת על טעות לכאורה. לפיכך, ביטול החוזה על ידי המשרד עקב טעות היה שלא כדין, והיווה הפרת חוזה. בית הדין הכריז על פיטורי המורה כהפרה של חוזה העסקתה ופסק לה פיצויים, לרבות פיצויי פיטורים, החזר שכר טרחה ושכר טרחת עורך דין. המשרד חויב לשלם למורה סך של 14,201.7 לירות, בצירוף ריבית, ועוד 2,000 לירות עבור שכר טרחת עורך דין.