ע"פ 4936/11

תקציר

לאחר עיון בערעור ובכל החומרים הקשורים אליו, החליטה ערכאת הערעור לדחות את הערעור, תוך שהיא מאשרת את פסק דינו של בית המשפט קמא הנכבד. התנגדותו של המערער התמקדה בהערכת מהימנות העדים, וטענה להתערבות על בסיס סתירות וטעויות לכאורה. עם זאת, ערכאת הערעור הדגישה את עקרון אי ההתערבות, והכירה בחריגים רק במקרים נדירים בהם קיימות טעויות משמעותיות. בית המשפט בחן טענות בנוגע לעדויות עדים, לרבות אלה של ד"ר אלברטון והאחות פרידמן, אך מצא כי הערכות המהימנות של בית משפט קמא והטיפול בסתירות לכאורה היו ראויים ומוצדקים. באשר לטענת המערער בדבר מחדלי חקירה, כגון היעדר עדותו של פרופ' גוזל ו"זיהום" לכאורה של עדויות, ציין בית המשפט כי סוגיות אלה לא השפיעו על ההגנה במידה מספקת כדי לשנות את תוצאת התיק. בנוסף, אישר בית המשפט קמא את טיפולו של בית משפט קמא בראיות תיעודיות ובחקירתו של המערער, תוך שהוא מכיר בכשל טכני בהליכי ההקלטה אך קובע כי אין בכך כדי לפגוע בהגנה. באשר לגזר הדין, מצא בית המשפט כי הוא נופל בגדר מדיניות הענישה המקובלת, תוך הכרה בחומרת ניצול פגיעותם של חולים מחוסרי הכרה למרות בקשתו של המערער להקלה בעונש. לבסוף, דרישות הפיצוי נחשבו הוגנות, בהתחשב בפגיעה באוטונומיה של הקורבן. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, והן ההרשעה והן גזר הדין אושרו ללא שינויים.