ת"א 8783-07-15

תקציר

הסכסוך נסוב סביב הבעלות על שתי חלקות אדמה, 13 ו-21, ששני האחים חוסיין וסאלח תבעו לבעלות עליהן, ויורשיהם לאחר מותם. התובעים, חלק מיורשיו של חוסיין, טענו כי שתי החלקות היו בבעלות שווה של שני האחים וסיפקו הסכם חלוקה שנחתם בין הצדדים, כולל יורשו של סאלח, מוחמד, ושרטוטים המתארים את חלוקת הקרקע. הנתבעים, חלק מיורשיו של סאלח, טענו כי חתימתו של מוחמד על הסכם החלוקה זויפה וביקשו להרחיב את היריעה כך שתכלול גם חלקות נוספות, דבר שהשופט דחה בשל חוסר הספציפיות בטענות ההגנה. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה אמיתות חתימתו של מוחמד. על התובעים עמד נטל ההוכחה, אותו פרקו באמצעות הצגת עדויות של מספר עדים, לרבות עורך הדין המנסח ומודד, וכן התובעים עצמם וחלק מהנתבעים. עדויות אלה אישרו את אמיתות החתימה ואת הסכמת כל הצדדים להסכם. השופטת התייחסה גם להתנהלות הנתבעים ולהיעדר כל הסבר לטענותיהם, במיוחד לאור העובדה שחלקם פעלו בניגוד לאינטרסים שלהם. בנוסף, בחן השופט את חוות דעת המומחה בנושא ניתוח כתב יד, אשר למרות מגבלותיה לא סתרה את ראיות התובעים. בסך הכל, השופט מצא את ראיות התובעים משכנעות והגיע למסקנה כי חתימתו של מוחמד על הסכם החלוקה והשרטוטים הייתה אמיתית. בעקבות זאת נקבע כי הסכם החלוקה מחייב את שני הצדדים, והגדיר את בעלותם בחלקות 13 ו-21. עם זאת, חלוקת הקרקע בפועל הושארה לבית משפט השלום בשל דרישות סטטוטוריות. הנתבעים חויבו לשלם לתובעים הוצאות ושכר טרחת עורכי דין, ואילו לתובעים ניתנה רשות לבקש סעד נוסף בנוגע ליישום הסכם החלוקה.