ת"צ 15044-02-20

תקציר

המקרה נסוב סביב חובת משלוח דואר רשום בעת נקיטת צעדים לאיתור עמיתים לשעבר או מוטבים של עמיתים שנפטרו בנוגע לכספים או לזכויות המגיעות להם. המבקש, המייצג קבוצה פוטנציאלית, טוען כי המוסד הפיננסי המשיב לא עמד בתקנות האיתור, המחייבות מוסדות פיננסיים לעשות מאמצים סבירים לאתר זכאים לכספים מסוימים. באופן ספציפי, המבקש מדגיש כי התקנות מחייבות לשלוח הודעות בדואר רשום עם אישור מסירה. המשיבה, לעומת זאת, טוענת כי התקנות אינן מחייבות אותה לשלוח הודעות בדואר רשום. בית המשפט מסכים עם פרשנותו של המשיב לתקנות, וקובע כי לשון התקנות אינה מחייבת מוסדות פיננסיים "ליצור קשר" עם עמיתים או מוטבים באמצעות דואר רשום. זאת ועוד, עמדת רשות שוק ההון תומכת בפרשנות זו, ובית המשפט מוצא את נימוקיה מאחורי בחירה זו כסבירים. בית המשפט ממשיך להעריך האם למבקש יש עילת תביעה אישית או קבוצתית. באשר לעילת התביעה האישית, טוען המבקש כי המשיב לא יידע אותו ואת משפחתו על כספי אמו במועד, דבר שגרם לעיכוב בגישה אליהם. עם זאת, בית המשפט אינו משתכנע מראיותיו ועדותו של המבקש, אלא מזכה את גרסותיו של המשיב כי שלח את ההודעות הנדרשות. עדותו של מנכ"ל המשיב, יחד עם ראיות נוספות, משכנעות את בית המשפט כי ההודעות נשלחו כמתחייב בחוק. לפיכך, המבקש אינו מוכיח אפשרות סבירה להצלחה בתביעתו האישית. באשר לעילת התביעה הקבוצתית, מציג המבקש נתונים המצביעים על גידול במספר החשבונות השייכים לעמיתים שנפטרו ובסך הנכסים בחשבונות אלה לאורך זמן. הוא מפרש זאת כמעיד על כישלונו של המשיב לאתר מוטבים. בית המשפט חולק על אפיון המבקש, ומכיר בכך שתקנות האיתור מביאות בחשבון אפשרות להצלחה חלקית במאמצי האיתור. בית המשפט מסתפק בהסברו של המשיב על הגידול במספר החשבונות ועל הנהלים הפנימיים ותכניות העבודה שיושמו לצורך מילוי חובותיהם על פי התקנות. זאת ועוד, המבקש נמנע מלהביא דוגמאות נוספות למקרים בהם המשיב לא עמד בתקנות האיתור, מעבר למקרה הנטען של אמו, שלא הוכח. משכך, בית המשפט דוחה את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, שכן המבקש לא עמד בתנאים הנדרשים לאישור. המבקש חויב לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. על פסק הדין ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.