עפ"ת 27164-10-12

תקציר

הכרעת הדין דנה בחוקיותם של עונשי פסילה חופפים הנובעים מהסדר טיעון. המשיב טען כי הסדר כזה אינו חוקי, אך השופט חלק עליו. הם התייחסו לחוקים הרלוונטיים, לרבות סעיפים 42 ו-3 לפקודה, שאינם אוסרים על חפיפת עונשים ולמעשה מסמיכים את בית המשפט לפעול למען הצדק. כן הוזכרו פסיקות התומכות בסמכותו הטבועה של בית המשפט להורות על חפיפות כאלה. זאת ועוד, השופטת ציינה כי טענת המשיב עומדת בסתירה לנוהג ארוך השנים של בתי המשפט בהטלת פסילות חופפות. באשר להצעת חוק שמטרתה לתקן את פקודת התעבורה ולאפשר במפורש לבתי המשפט להורות על פסילות חופפות, ציינה השופטת כי אי השלמת הליך החקיקה אינה שוללת את סמכויותיו הקיימות של בית המשפט. עוד הדגישה השופטת, כי המערער יכול היה לצפות באופן סביר שהמשיב יקיים את הסדר הטיעון, שכן עליו לפעול כדין ולהגן על האינטרס הציבורי. לגופו של ערעור, קבע השופט כי היה על בית משפט קמא להכריע בבקשת המערער לתיקון הרשומה, והסכים עם בא כוח המערער כי תקופת הפסילה תחל ממועד הפקדת הרישיון. בהתחשב בכך שהמשיב לא הודיע למערער על זכותו לחזור בו מהודאתו אם הסדר הטיעון לא יקויים, הכריע השופט לטובת המערער. עם זאת, השופט הגביל את העונש המותנה שהוטל על המערער לעבירות ספציפיות. פסק הדין הועבר לשני הצדדים.