תא"מ 24359-05-19

תקציר

הנאשמים הואשמו בכך שלא פרעו מספר שיקים שהנפיקו והכחישו כי חתמו עליהם. עם זאת, הראיות הראו כי החתימות על הצ'קים אכן היו אותנטיות. טענות הנתבעים היו בדרך כלל מעורפלות, לא עקביות ולא נכונות, והם לא סיפקו חוות דעת מומחה שתתמוך בטענת הזיוף שלהם. נטל ההוכחה עבר אז לתובע להוכיח את אמיתות החתימות, דבר שבית המשפט מצא מספק. באשר להחזקת השיקים על ידי התובעת, קבע בית המשפט כי התובעת החזיקה בחלק מהשיקים כראוי, שכן הם נמסרו לה לפדיון והיא קיבלה אותם לפני מועד פירעונם וללא ידיעת חילול כלשהו. עם זאת, חלק מהשיקים לא היו בצורתם המלאה כאשר התובעת החזיקה בהם, ולכן החזקתה בשיקים אלה אינה תקינה. ואולם, מאחר שהנתבעים לא הוכיחו כשל כלשהו בתמורה ביחס לשיקים אלה – בינם לבין הצד השלישי מר כהן, שקיבל לכאורה את השיקים – לא מצא בית המשפט הגנה תקפה כנגד התובע בטענות אלה. הנתבעים גם לא הוכיחו את טענתם כי העסקאות היו הלוואות ולא ניכיון שיקים, או כי השיקים ניתנו כבטוחה. לפיכך, פסק השופט לטובת התובע, קיבל את הטענות במלואן, והורה לנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 11,000 ₪, בנוסף לשכר הטרחה בתיקי ההוצאה לפועל.