רע"פ 4600/12

תקציר

בפסק הדין דוחה בית המשפט את בקשת רשות הערעור על עונש המאסר שנגזר עליו בפעם השלישית, תוך שהוא מסתמך על הנחיות מושרשות המגבילות ערעורים אלה לנושאים בעלי חשיבות ציבורית או משפטית מהותית החורגים מאינטרסים אישיים. ההחלטה מדגישה כי טיעונים הנוגעים לחומרת הענישה בלבד אינם מצדיקים בדרך כלל ערעורים נוספים, אלא אם קיימת חריגה משמעותית ממדיניות הענישה שנקבעה. בית המשפט מציין כי כל הטענות הרלוונטיות נשקלו על ידי ערכאות קודמות, וגזר דינו של המבקש נגזר בהתחשב בחומרת העבירות ובתסקיר שירות המבחן. מודגש עקרון אחידות הענישה, המבטיח שוויון ומונע ענישה שרירותית; עם זאת, הוא אינו הגורם היחיד בקביעת גזר הדין, ועל כל מקרה לשקול נסיבות מיוחדות. בית המשפט מבחין בין שני נאשמים המעורבים בעבירות דומות על בסיס מצבם השיקומי, ומציין כי המבקש לא הראה כל פוטנציאל לשיקום ובניגוד לנאשם שותפו לא לקח אחריות מלאה על מעשיו, דבר המצדיק עונש מאסר כדי להגן על האינטרס הציבורי. בנוסף, בית המשפט אינו מחויב להמלצות שירות המבחן אם הן אינן עקביות או אינן מידתיות, כמו במקרה זה. סנגורו של המבקש לא טען כי מדובר בסטייה ניכרת מהמדיניות, ובית המשפט כבר שקל את נסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות מאסר ראשון והיעדר אישומים חדשים. לפיכך, בית המשפט מאשר את העונש, אשר לאחר ניכוי תקופת המעצר מביא לפחות מארבעה חודשי מאסר, ודוחה את הבקשה לעכב את ביצוע גזר הדין, כאשר המבקש אמור להתחיל לרצות אותו ביום 17.6.2012.