בר"ע 39013-08-17

תקציר

פסק הדין הנדון הוא בערעור על סכסוך עבודה של מורה שעבר מירוחם לבית"ר עילית ולאחר מכן ביקש לעבור לבית ספר באזור מודיעין עילית, בקשה שנדחתה על ידי המרכז העצמאי לתלמוד תורה ובתי ספר בית יעקב (המשיב). המורה הגישה בקשה לסעד זמני, במטרה להשתבץ במשרה מלאה במודיעין עילית, בנימוק של אפליה על רקע דעות פוליטיות וחופשה ללא תשלום. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את הבקשה לסעד זמני, בנימוק של שיהוי בהגשה, היעדר הוכחת אפליה וללא חובה מצד המשיב לשבץ את המורה במקום מסוים. המורה ערערה על החלטה זו. לאחר שבחן את הבקשה ואת הנימוקים שניתנו, החליט השופט לדחות את הערעור. ההחלטה מתבססת על ההבנה כי סעד זמני נועד להקפיא את המצב הקיים וכי הבקשה הראשונית לסעד לא הוגשה בהקדם. עוד הדגישה השופטת כי לבית הדין האזורי שיקול דעת רחב בעניין זה וכי אין נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בהחלטתו. עוד ציינה השופטת כי היה על המורה להגיש בקשה לסעד מוקדם יותר וכי טענת האפליה לא הוכחה דיה. מאחר שהמשיבה לא נתנה החלטה סופית בנוגע לשיבוץ המורה, חזרה השופטת על ציפייתו של בית הדין האזורי כי המשיבה תשקול את בקשת המורה בהתחשב בוותק שלה ובתפקודה בעבר. הערעור נדחה מבלי שנפסקו הוצאות כלשהן נגד מי מהצדדים.