עתפ"ב 58471-08-19

תקציר

הטענה המרכזית בתיק זה נסובה סביב צו הריסה מנהלי ובקשת המערער לבטלו, בטענה לאכיפה בררנית. המערער טען כי למהנדס שהוציא את הצו היה קשר משפחתי למשפחה מזרחית מסוימת, דבר היוצר ניגוד עניינים. המשיב הכחיש טענה זו, אך בית המשפט מצא כי אין די בהכחשתם, שכן הם לא סיפקו תצהיר תומך של המהנדס והסתמכו על טענות סתמיות של בא כוח המשיב. זאת, יחד עם דחיית בקשתו השנייה של המערער לעיון חוזר בהיתרי הבנייה שקיבלה משפחת מזרחי, פגעו בזכותו של המערער להציג ראיות ולתמוך בטענתו לניגוד עניינים. בית המשפט פסק לטובת המערער, וקיבל את טענתו כי לא ניתנו לו די זמן והזדמנות להוכיח את טענתו לאכיפה בררנית. משכך, לא נותרה לבית המשפט ברירה אלא לקבל את הערעור, להפוך את החלטת בית משפט קמא ולהחזיר את התיק להכרעה משלימה. בית המשפט קמא יהיה אחראי להכריע בטענת הצדק לאחר שנתן למערער הזדמנות הוגנת להציג את ראיותיו. ראוי לציין כי בית המשפט לא התעמק בטענותיה האחרות של המערערת בדבר חוקיות הבנייה, שכן הן לא עמדו במוקד הערעור והחלטתו של בית משפט קמא בעניין זה הייתה מבוססת.