ת"א 6094-01-20

תקציר

התובע, שעסק בנדל"ן, תבע את הנתבע בגין תביעות כספיות בסך של כ-150,000 ₪, בטענה להטעיה והפרת הסכם. הנתבע, מכר ותיק, מכר ותיק מכר לתובע זכויות בנכס מקרקעין בזכרון יעקב בשנת 2013. התובע טען כי הנתבע הטעה אותו לגבי מאפייני הנכס, לרבות מצבו התכנוני, והסתיר מידע חיוני, מה שגרם לו לשלם מחיר גבוה בהרבה מערכו האמיתי של הנכס. הנתבע הכחיש את הטענות וטען כי התובע היה מודע לעובדות ורק התחרט על העסקה. בית המשפט מינה מומחה שהעריך את הנכס ב-15,000-17,000 ₪, בניגוד לטענות הנתבע לשווי גבוה בהרבה. בית המשפט מצא את חוות דעתו של המומחה אמינה וקיבל את הערכתו. לאחר בחינת חומר הראיות, הגיע בית המשפט למסקנה כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב, הטעתה את התובעת במהלך המשא ומתן והפרה את חובות הגילוי שלה. בית המשפט קבע כי רשלנותו של התובע תרמה לנזקו, אך לא שללה את זכותו לפיצוי. בית המשפט קבע כי התקיימו שתי מערכות יחסים חוזיות נפרדות: הסכם מכר על סך 33,000 ₪ והסכם יזמות בעל פה על סך 117,000 ₪, אשר הנתבע מעולם לא התכוון לקיים. התנהלות הנתבעת הפרה את חובת תום הלב, המצדיקה ביטול חוזי והשבה בגין הסכם היזמות. עם זאת, התנהגותו חסרת האחריות של התובע תרמה אף היא לנזקו. בהתחשב באשמת שני הצדדים, פסק בית המשפט לתובע פיצויים בסך 125,000 ₪, 22,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, כולם ישולמו תוך 30 יום. ההחלטה הדגישה את חוסר תום הלב והאחריות המוסרית של הנתבע, אך הכירה ברשלנות התובע. מקרה זה מדגים את תחולתה של רשלנות תורמת בדיני החוזים, כאשר בית המשפט מחלק את הפיצויים ביחס לאחריותם הסיבתית והמוסרית של הצדדים.