עמ"נ 1575-12-13

תקציר

המשיב ממליץ על דחיית פסק הדין על הסף, שכן שאלות העותר כבר הוכרעו בהליכים קודמים. פסק דינו הקודם של בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את בקשתה לקבלת מעמד בישראל, ובית משפט מנהלי אינו יכול לפסוק בבקשתה מכוח חוק השבות. גם טענותיה של העותרת כי נאנסה בדרכה לישראל וכי נשקפת לה סכנה אם תוחזר לאתיופיה נדחו בעבר. בית המשפט סבור כי ניתן לשלוח את העותרת חזרה לאתיופיה ולהסדיר את מעמדה משם, כמו בני פלאשמורה אחרים, ואין לתעדף את עניינה מאחר שהסתננה למדינה שלא כדין. המשיבה מדגישה כי המשך מעצרה של העותרת הוא מעשה ידיה, שכן היא מסרבת לחזור לאתיופיה. בנוסף, העובדת הסוציאלית העריכה את מצבה הנפשי כיציב, ותיקה, יועבר למשטרה לחקירת חשד לסחר בנשים. השופט מגיע למסקנה כי אין מנוס מדחיית העתירה והערעור, שכן התיק כבר נדון והוכרע. נפל פגם בהליך השימוע, אך אין בו כדי להצדיק דיון חוזר, שכן הטענות נדונו בעבר. מעצרה של העותרת תקף לפי חוק הכניסה לישראל, שכן היא מסרבת לחזור לאתיופיה. בית המשפט נעדר סמכות להעניק לה מעמד מכוח חוק השבות, וסיכוייה לעשות כן נמוכים. חדירתה הבלתי חוקית של העותרת לישראל אינה יכולה להצדיק מתן מעמד, וטענותיה העובדתיות נדונו ונדחו בפסקי דין קודמים, עליהם היה עליה לערער אם לא הסכימה. השופט מדגיש כי שחרורה של העותרת ממעצר מותנה בנכונותה לחזור לאתיופיה. לבסוף, השופט פוסק כי העתירה והערעור נדחים, תוך הדגשה כי העותרת מחזיקה במפתח לחירותה.