ת"א 42428-09-18

תקציר

התובעת, קשישה שעלתה לישראל, עבדה במשרה חלקית כמטפלת בקשישים. היא נפצעה בתאונת דרכים בגיל 77 כהולכת רגל וסבלה מחבלות שונות, בעיקר בכתף שמאל ובגב התחתון. היא תבעה את הנתבעת, מבטחת הרכב הפוגע, לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בית הדין הכיר בתאונה כתאונת עבודה והכיר בנכותו הזמנית והצמיתה של התובעת. בית המשפט פסק לה פיצויים בגין נזקים שונים, לרבות הפסדי שכר, סיוע מאחרים, הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד וכאב וסבל. סך הפיצוי לפני ניכויים עמד על 60 אלף שקל. בית הדין ניכה 13,125 ₪ מסך הפיצויים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי בגין תאונת העבודה. עם זאת, היא לא ניכתה את גמלת הסיעוד שקיבל התובע מהמל"ל, שכן לא מצאה קשר סיבתי בין התאונה לבין הצורך בסיעוד. בסופו של דבר הורה השופט לנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 46,875 שקל, וכן 7,130 שקל שכר טרחת עורך דין ו-704 שקל שכר טרחה נוסף. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, אחרת יצטברו הפרשי ריבית והצמדה. לתובע הוקנתה גם זכות ערעור.