ע"א 248/89

תקציר

במקרה של הערעור, בית המשפט דחה את הערעור, בקובעו כי בפסק דין מקוצר יש לתת לנאשמים רשות להתגונן אם בתצהיר שלהם יש הגנה ולו קלה לכאורה. הגנה זו יכולה לכלול טענת קיזוז אם תתבסס כראוי. בשלב חופש ההגנה, בית המשפט אינו מעריך את מהימנות הנאשם אלא את הערך הנקוב של ראיותיו. במקרה דנן, טענו המערערים לניכוי מסכום התביעה בשל נזקים נטענים מהפרת חוזה המבוססת על הבטחות בעל פה שהאריכו כביכול את תקופת החוזה. עם זאת, בית המשפט מצא כי המערערים לא הצליחו לבסס את טענותיהם בפרטים ספציפיים הנדרשים להוכחת הארכת החוזה הנטענת. המכתבים המצורפים לא הצביעו על הבטחה כזו, מה שהוביל לפסילת הגנתם. לפיכך, בית המשפט לא מצא צורך לבחון תביעות נזיקין או האם החיובים הנטענים נבעו מאותה עסקה, שכן כולם קשורים לטענת ההארכה שלא הוכחה. המערערים הפנו למקרים קודמים, אך אלה לא היו רלוונטיים או לא תמכו בטענתם במידה מספקת. משכך, בית המשפט לא מצא כל תשתית עובדתית או ראיה המצדיקה את הארכת תקופת ההסכם, דבר שהוביל לקריסת הגנתם. בסופו של דבר נדחה הערעור, והמערערים חויבו לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 5,000 ₪. השופטים ד' לוין וי' בך הסכימו עם ההחלטה.