ע"א 1156/06

תקציר

הערעור מתייחס לשלוש החלטות הנוגעות לניסיונה של המשיבה להכיר בנכותה ולקבל פיצוי לפי חוק הנכות לאחר ששוחררה מצה"ל עקב מחלה. הערעור מערער על החלטת ועדת הערר לפי חוק הנכות, שקיבלה את ערעור המשיב על החלטת פקיד התגמולים והכירה בה כנכה. המערערת טוענת כי המשיבה כבר מימשה את זכותה לבחור לקבל קצבה לפי חוק הביטוח הלאומי, אשר לפי סעיף 36א לחוק הנכות מונע ממנה לקבל פיצויים. מהרקע עולה כי תביעת המשיב להכרה בנכות לפי חוק הנכות נדחתה בעבר על ידי קצין התגמולים, ועדת הערר ובית המשפט העליון בשנת 1965. בשנת 1998 פנה המשיב למוסד לביטוח לאומי וקיבל קצבת נכות. לאחר מכן פנתה המשיבה לפקיד התגמולים בבקשה לבחון מחדש את תביעתה על סמך ראיות חדשות, אך נדחתה. ועדת הערר, לעומת זאת, קבעה כי יש לבחון את התביעה לגופה, והובילה לפסק דין לטובת המשיב בשל מחדלו הפרוצדורלי של המערער. המערערת טוענת כי בחירתה של המשיבה לקבל קצבה מהמל"ל, גם אם לבקשת קיבוצה, מהווה ברירת זכויות לפי סעיף 36א, השוללת ממנה לקבל פיצויי נכות. בא כוחה של המשיבה טוען אחרת, וטוען כי מרשתה לא בחרה מרצון במסלול המל"ל. בית המשפט, בהסכמתו עם פרשנותו של המערער לחוק, מגיע למסקנה כי פנייתו של המשיב למל"ל בשנת 1998 היוותה ברירת זכויות, ועל כן יש להפוך את החלטת ועדת הערר. דעת הרוב של שופטי בית המשפט העליון מאשרת את תוקפו של סעיף 36א, המחייב במקרה זה, וקובעת כי יש לדחות את תביעת המשיב. לפיכך, הערר מתקבל, והחלטת הוועדה מבוטלת. השופט נ' הנדל מציע לדחות את טענת המשיב על הסף, והשופטים האחרים מסכימים. ההחלטה נמסרת בהיעדר שני הצדדים.