עע"מ 9963/03

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך הנוגע לחניון בתל אביב, שהבעלות עליו נתבעת הן על ידי עיריית תל אביב-יפו (המשיבה) והן על ידי אדם פרטי (המערערת). המערערת הפעילה חניון במקרקעין האמורים במשך שנים רבות, אך פונתה על ידי המשיב בשנת 2002. לאחר מכן ביקשה המערערת להפעיל חניון פרטי במקרקעין, אך המשיב דחה. המערער ערער לבית המשפט לעניינים מנהליים, בטענה כי הוא "המחזיק" במקרקעין לפי חוק הרשויות המקומיות (שימוש זמני במגרשים ריקים), ולכן יש לו זכות לנהל את החניון הפרטי. המשיב טען, לעומת זאת, כי המערערת אינה מחזיקה חוקית במקרקעין ולפיכך אינה זכאית לזכות בניהול החניון. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה, והוביל את המערער לערער לערכאה גבוהה יותר. הסוגיה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם ניתן לראות במערער "בעלים" או "מחזיק" במקרקעין כהגדרתם בחוק הרשויות המקומיות, דבר שיזכה אותו בהפעלת חניון פרטי. בית המשפט בחן את התכלית החקיקתית העומדת מאחורי חוק הרשויות המקומיות ומצא כי הוא נועד לפתור בעיות הנובעות ממגרשים ריקים, כגון מחסור בחניה, בעיות סביבתיות ועיסוקים בלתי חוקיים. המונח "מחזיק", אף שהוגדר באופן דומה בפקודת העיריות, פורש במקרה זה באופן שונה בשל התכליות השונות של שני דברי החקיקה. בית המשפט קבע כי המונח "מחזיק" בהקשר לחוק הרשויות המקומיות מתייחס למחזיק חוקי בקרקע. נטען כי הכרה במחזיק בלתי חוקי נוגדת את תכלית החוק, המבקש למנוע השתלטות בלתי מורשית על מגרשים ריקים. בית המשפט מצא כי המערערת לא הוכיחה חזקה כדין ועל כן דחה את הערעור. בנוסף, הורה בית המשפט למערערת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק דינה של השופטת ארבל התקבל פה אחד, והרכב השופטים, ובהם הנשיא א' ברק והשופטת מ' נאור, אישר את ההחלטה.