ה"פ 40912-12-09

תקציר

פסק הדין דן בשתי תובענות הנוגעות לחוזה מורכב שנחתם בין המבקשים, בן-צבי, לבין המשיב, מנרב, ביום 23.6.2008, בנוגע לפיתוח מקרקעין. בן צבי הגיש תביעה בה ביקש לבטל את החוזה כדין ולמחוק הערת אזהרה לטובת מנרב. מנרב מצידה הגישה תביעה נגדית בבקשה להצהיר כי החוזה תקף וצו שיחייב את עורכי דינו של בן צבי לפעול על פי ייפוי הכוח שברשותם. שאלת המפתח היא האם בן צבי ביטל את החוזה כדין, ופסק הדין פוסק לטובת מנרב. היא קובעת כי טענת הביטול כדין של בן צבי אינה מבוססת ודוחה את תביעתם, תוך קבלת חלקית של טענת מנרב על ידי מתן תוקף לחוזה. בית המשפט קובע כי לא ניתנה הודעת ביטול לפני 9.7.2009, וההודעה הנטענת בעל פה מיום 6.5.2009 לא הוכחה ועומדת בסתירה להתנהלותו של בן צבי לאחר מכן. באשר להודעה בכתב, בית המשפט מוצא כי עד למועד זה תיקנה מנרב את כל ההפרות הכספיות וההפרות האחרות לכאורה, ולכן הביטול אינו מוצדק. יתר על כן, טענותיו של בן צבי בדבר הטעיה והפרת חוזה בנוגע ליכולתה הכלכלית של מנרב אינן מוכחות ובטרם עת. בית המשפט דוחה גם את טענותיו של בן-צבי בדבר הפרות חוק השליחות, רישום מוקדם מדי של הערת אזהרה ועיכובים תכנוניים כעילה לביטול. ככלל, נקבע בפסק הדין כי ביטול החוזה על ידי בן-צבי אינו תקף, ותביעת מנרב להצהרה על תוקפו של החוזה מתקבלת. בן צבי נדרש לכסות את הוצאותיה המשפטיות של מנרב ואת שכר טרחת עורך הדין בגין שתי התביעות.