ע"א 6181/93

תקציר

במקרה זה, עורכי הדין (עורכי הדין) תבעו שכר טרחה משרבאני לאחר שסייע במכרז המוצלח שלו לרכישת קרקע. בתחילה הם סיכמו על שכר טרחת עורך דין בסך 150 אלף שקל. לאחר ששרבאני ניצח, הוא סירב לשלם, מה שהוביל את עורכי הדין לתבוע שכר טרחה בתוספת פיצויים בסך 300 אלף שקל. בית המשפט קבע כי ההסכם מהווה גישור בלתי חוקי, בניגוד לכללי לשכת עורכי הדין. למרות שנקבע כי לא חוקי, חויב שרבאני להשיב את שווי השירותים שניתנו, המוערך בכ-15,000 ₪, לפי סעיף 31 לחוק החוזים. בית המשפט העליון הסכים כי מדובר הן בשירותים משפטיים והן בשירותי תיווך, דבר שאסור אלא אם נעשה הסכם נפרד, שכן תיווך על ידי עורכי דין עלול לגרום לניגודי עניינים. למרות שעורך דין עשוי להיות בעל עניין בעסקאות כל עוד הדבר אינו כרוך בגישור, במקרה זה נמצא כי פעילות עורכי הדין מתמקדת בתיווך לא ראוי. עם זאת, מכיוון שבחוזה היו אלמנטים שאינם קשורים לתיווך, היה צורך להעריך אם ניתן להפריד אותם מהחלקים הבלתי חוקיים. השופטת שטרסברג-כהן הציעה לשמור על ההסכם לגבי שירותים לגיטימיים אך להתאים את הפיצוי. מנגד, טען השופט טירקל כי החוזה כולו נגוע ומבוטל, שכן אין הפרדה ברורה בין פעולות מותרות ואסורות לפי סעיף 19 לחוק החוזים. למרות זאת, הסכים טירקל כי לעורכי הדין מגיע שכר עבור שירותים חוקיים, המבוססים על עקרונות העשרה. ההחלטה הייתה לפצות את עורכי הדין ב-5% מסכום העסקה בפועל עבור שירותיהם המשפטיים, מבלי לאכוף פיצויים עונשיים. החלטת בית המשפט מדגישה תיחום זהיר של פעילויות משפטיות מותרות למניעת קונפליקטים הטבועים בפעילות תיווך על ידי משפטנים.