ה"פ 10359/99

תקציר

נראה כי פסק הדין הנדון נסוב סביב הסכם פשרה שהושג בין המשיבים בתיק שכותרתו ה"פ 10359/99, שעניינו עתירה של המשיב שורי ומינוי כונס נכסים, בהתבסס על פסק בוררות סופי של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל. ההסכם, שקיבל תוקף כפסק דין באפריל 2000, נגע לביצוע פסק הבוררות הסופי. בהמשך לכך, הליך בוררות בין שורי למושב, בניהולו של עו"ד יואב אדם, נועד לקבוע את מצב החשבון של שורי במושב. בשנת 2001 הוציא עו"ד אדם פסק בוררות משלים, בו ציין התנהלות בלתי תקינה של המושב בכל הנוגע לגילוי מסמכים והורה על חישוב ריבית רעיוני על בסיס טבלת ריבית נ/24. בהמשך עתרה שורי לבית המשפט בבקשה לבטל את הסכם הפשרה, אך הבקשה נדחתה, והתשתית החשבונאית-עובדתית של פסק הבורר נותרה על כנה. בית המשפט מינה מנהל עיזבון שיפעל על פי הנחיות פסק הדין בשנת 2004, ומבצע מומחה בשנת 2007, ליישום הסכם הפשרה. המבצע ביקש הבהרות במספר הזדמנויות לגבי המסמכים שניתן להציג בפניו, שכן היו מחלוקות בין הצדדים אילו מסמכים היו חלק מהליך הבוררות. בית המשפט קבע כי עבודתו של המבצע צריכה להתבסס על הקביעות בפסק הבוררות ועל המסמכים שהוצגו בפני הבורר עו"ד אדם. המחלוקת המרכזית נגעה לשיעורי הריבית ולחישובים בחשבונות המשיבים. המבצע ציין כי מסמך א', המפרט את מקדמות הריבית ששולמו על ידי המשיבים 2-7, היה חיוני לחישוביו, אך הייתה מחלוקת אם מסמך זה הוצג במהלך הבוררות. בית המשפט, לאחר שבחן את טענות הצדדים ואת הודעת המבצע כי לא ניתן לבצע את החישוב ללא מסמך א', פסק לטובת מתן אפשרות למבצע לעשות בו שימוש לצורך קביעת כספי החוב של המשיבים 2 עד 8. כמו כן הורה בית המשפט למבצע להשתמש בכל מסמכי הבוררות, לרבות נ/24, לצורך חישובי ריבית. בפסק הדין הודגש כי בעוד שגישה זו "תיקנה" בפועל את התנהלות המושב במהלך הבוררות, המטרה הייתה לנצל את הנתונים המדויקים ביותר לצרכי חישוב, ובית המשפט יתייחס להשלכות בנפרד. פסק הדין ניתן שלא בפניו ב-19 בינואר 2010.