תמ"ש 40379-10-21

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה לפי אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים בינלאומית, שהוגשה על ידי אב המבקש להחזיר את שלושת ילדיו מישראל לאוקראינה. הורי הילדים עלו לישראל מאוקראינה, והילדים נולדו בישראל כאזרחים. לאחר שההורים נפרדו, חזרה האם לישראל עם הילדים בשל בעיותיהם הבריאותיות המורכבות שחייבו טיפול רפואי טוב יותר בישראל. האב טען כי מקום מגוריהם הרגיל של הילדים היה באוקראינה וכי העברתם לישראל ללא הסכמתו אינה חוקית. בית המשפט בחן האם מקום מגוריהם הרגיל של הילדים היה באוקראינה או בישראל, בהתחשב בכוונות ההורים ובנקודת מבטם של הילדים. נמצא כי ההורים ניהלו חיים כפולים, שמרו על אזרחות ישראלית וקיבלו הטבות כתושבים במקביל לשהייתם באוקראינה. זכותו של האב למשמורת על פי החוק האוקראיני ומימוש זכות זו היו מוטלים בספק, שכן היה לו קשר מועט עם הילדים במשך למעלה משנה לפני שחזרו לישראל. בית המשפט בחן גם האם השתלבות הילדים בישראל, הסכמת האב והסיכון בהחזרת הילדים לאוקראינה הם חריגים לתביעה. נמצא כי האם פעלה על פי הסכמת הצדדים לחזור לישראל לצרכי בריאות הילדים, והאב לא מימש את זכויותיו בדחיפות. הילדים השתלבו היטב בישראל מבחינה חברתית ובריאותית, והחזרתם לאוקראינה תחשוף אותם לנזקים פיזיים וכלכליים ולמצב בלתי נסבל. חזרתם עלולה לגרום לקשר מועט עם האב, שהפגין חוסר תום לב וחוסר עניין בשלומם. לסיכום, התביעה להחזרת הילדים לאוקראינה נדחתה מכל הסיבות הנ"ל. הילדים הורשו להישאר בישראל עם אמם, ולאב הוענקו זכויות ביקור ספציפיות. כמו כן חויב האב לשלם את הוצאות האם.