בד"מ 4/99

תקציר

הנאשמת, עורכת דין במקצועה, הואשמה בשורה של עבירות על חוק לשכת עורכי הדין וכללי האתיקה המקצועית בגין רשלנות חמורה והתנהגות מרמה כלפי לקוחה. המתלוננת האשימה את הנאשם בכך שלא פעל לטובתה, התעלם מזכויותיה הבסיסיות ביותר וגזל כספים שהופקדו בידיה. הנאשמת הורשעה בכל סעיפי האישום לאחר שלא הציגה כל הגנה או ראיה סותרת. כתוצאה מכך נשלל רישיונה לעסוק בעריכת דין לצמיתות. ההרשעה נבעה מטיפולו של הנאשם בשני עניינים משפטיים עבור המתלוננת. הראשון כלל חוב לבנק טפחות והודעת פינוי נלווית; השנייה הייתה תביעת מזונות נגד בעלה של המתלוננת. נטען כי הנאשם התרשל בשני המקרים, דבר שהוביל לפגיעה כלכלית משמעותית במתלוננת. היא לא התייצבה בבית המשפט, לא עדכנה את הלקוח על מצב התיקים שלה, וניהלה כספים שלא כשלו שנועדו לכסות את החוב לבנק. הנאשמת המשיכה לגבות דמי מזונות גם לאחר הסדרת החוב, אותם לא הצליחה להעביר למתלוננת. בנוסף, היא לא השיבה לפניות לשכת עורכי הדין בנוגע לתלונה שהוגשה נגדה. בית המשפט פירט את עדותה המהימנה של המתלוננת ואת הראיות התומכות, תוך הדגשת חוסר מקצועיותה של הנאשמת, זלזול בלקוחה וזלזול בהליך המשמעתי. הרשעותיה הקודמות בעבירות דומות - כולל גביית שכר טרחה מלקוחות, אי התייצבות בבית המשפט והתחמקות מתקשורת - תמכו עוד יותר בחומרת האישומים הנוכחיים. בית המשפט הגיע למסקנה כי התנהגותו של הנאשם לא הייתה טעות חד פעמית בשיקול הדעת אלא דפוס של פעילות מרמה, הגובלת בהתנהגות עבריינית, ששיקף באופן שלילי את מקצוע עריכת הדין. כתוצאה מכך, פסק השופט לטובת העונש הכבד ביותר, ושלל לצמיתות את רישיונו של הנאשם לעסוק בעריכת דין בישראל. פסק דין זה נועד להגן על האינטרס הציבורי ולשמור על טוהר המידות והאמינות של מקצוע עריכת הדין.