ת"א 1175/04

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה אזרחית בה מינה התובע מומחה, והנתבעים ביקשו לפסול חלק משאלות ההבהרה שהציג בא כוח התובע למומחה. פסק הדין מפרט את הוראות הדין המסדירות הגשה והבהרה של חוות דעת מומחה בהליכים אזרחיים. היא מדגישה את ההבחנה בין בירור שאלות לבין חקירת מומחים, ומבהירה כי יש להשתמש בשאלות הבהרה רק כדי לפתור סתירות, עמימות או מסקנות לא ברורות בחוות דעתו של המומחה. הם לא צריכים להיות מרגיזים, נוזפים, או מכוונים לערער את אמינותו של המומחה. בית המשפט בחן כל אחת מהשאלות שבמחלוקת לגופה וקבע כי יש להתיר את חלקן, בעוד שאחרות יש לפסול. כך למשל, שאלות שביקשו לעמת את המומחה עם מידע חדש או להעלות נקודות תיאורטיות נחשבו לשאלות הבהרה בלתי ראויות ונפסלו. עוד ציין בית המשפט כי חלק מהשאלות חזרו על עצמן או שכבר נענו בחוות דעתו של המומחה. שאלה אחת ניתנה כדי לקבוע האם לרופא המטפל יש סמכות לסטות מהטיפולים הסטנדרטיים. למומחה ניתנו 45 יום להשיב לשאלות ההבהרה, והנתבעים חויבו לשאת בשכר טרחת המומחה. פסק הדין מדגיש את החשיבות שלא להגביל את היכולת לשאול שאלות הבהרה, כל עוד הן משרתות את תכליתן ורלוונטיות למקרה.